אירמה והארווי עושים סדר

בעשורים האחרונים אנו עדים לעלייה של לפחות פי 4 בכמות אסונות הטבע הפוקדים את עולמנו הקטן. לארק שיש יותר אסונות טבע כמו הוריקנים, התפרצויות הרי געש ושטפונות אלא שגם רמת ההרס והחוזק שלזרועו האיתנה של הטבע, התעצמו פי כמה וכמה.

מדוע זה קורה ולמה דווקא עכשיו והאם יש לנו קשר למתרחש?

הטבע נשלט על ידי חוק אחד מוחלט שבמילה אחת ניתן להגדיר אותו. איזון. זהו המפתח לקיום בכל דרגה בטבע ולהתפתחות של כל דבר במציאות. מרמת הדומם ועד לרמה האנושית הכל תלוי באיזון דק ועדין שלמרכיבים רבים מספור. האקלים משפיע על האדמה, הדומם על הצומח ואלו על החי. כתוצאה משינוי בכל רמה נוצרות השפעות נוספות על יתר הרמות בטבע כך שהכל קשור להכל והכל ״נשאר במשפחה״.

כלומר, אם חל שינוי ברובד מסוים בטבע אין ספק שנצפה בתגובות בכל יתר הרבדים בעקבותיו.

לאחרונה, בני האדם העשויים מחומר הנקרא ״רצון להינות״ מתנהגים בצורה מופרזת וקיצונית על מנת לספק כל רצון ותאווה רגעיים ומכאן מתחילה שרשרת של השפעות שמגיעה עד דרגת הדומם והתוצאות ניכרות בשטח והרות אסון.

איך קשורה התנהגות אנושית להוריקן ודאי שואלים. אמנם הקשר בלתי נראה לעין לא מזויינת אך הוא קיים משום שבני האדם הם חלק ממערכת הטבע האינטגרלית שבה כל פרט קשור בהכרח ליתר הפרטים וכולם חלק ממערכת אחת כללית.

אם היחסים בין בני האדם הופכים עכורים, מנוכרים וליחסי ניצול הדדי כפי שניתן לראות בימינו, הטבע ברמת הדומם מגיב בחוזקה אל חוסר ההרמוניה שנוצרה עקב אותה התנהגות והתוצאה היא אסונות טבע איומים.

אין הכוונה חלילה שהטבע מעניש אותנו אלא סך הכל שואף לחזור לאיזון המקווה ולחפות על חוסר האיזון שנוצר בדרגת האנוש ומתבטא בבירור בדומם, בצומח ובחי.

ברמה האנושית איזון פירושו יחסים של ערבות הדדית ונתינה בין איש לרעהו. דאגה לאחר וראיית טובת הזולת כמו במשפחה מתוקנת. ככל שאנו מתרחקים מאידיאל זה אנו חורגים מהאיזון ומביאים על עצמנו אסונות בכל רמות הקיום. ברמת הדומם הביטוי להפרת האיזון הוא אסונות טבע כבירים כמו ההוריקנים״אירמה״ ו״הארווי״.

על מנת לחזור לאיזון ולזכות בקיום מושלם בכל רמות הטבע עלינו לשאוף ליחסים מתוקנים בינינו ולקיים את הכלל ״ואהבת לרעך כמוך״ ככל שניתן.

הצעד הראשון הוא להיות מודעים לחוקים המנהלים את מערכת הטבע בכל הרמות ולהתאים אליהם לבל ניאלץ לחוות משברים ואי נעימויות בכדי להגיע לאיזון המחוייב.

העם צריך לקחת מנהיגות

עם ישראל מצוי בפרשת דרכים אם לתת לאנשים עם כוח להשפיע עליהם בהחלטות גורליות כמו חינוך ילדים, פוליטיקה , דת ומדינה, ובעיות חברתיות, ואפילו דיפלומטיה .

בכל יום אנו שומעים על שחיתות הון ושלטון, על בעיות אקולוגיות שנגרמות בגלל בעלי הון ששולטים בטבע של כולנו, וגם מרגישים שאין שינוי מהותי בדברים שהכי בוערים לכולנו, כמו הוזלת הארנונה, חשמל, מים, מנגנונים מנופחים שמנוהלים על ידי גופים גדולים וחזקים שלא מאפשרים לשלטון לשנות כלום.

השאלה איך אפשר לגבור על כוחות רעים שמשפיעים על כולנו ומה מניע את כולם לשכוח את הערבות ההדדית ואהבת הזולת שעליהם הוקמה מדינת ישראל, פעם ידענו ימים טובים יותר, כי את לכולם היה חסרון אחד להיות עם חופשי בארצנו, אולם לצערנו עם השנים לאחר שמדינתנו התבססה וכל אחד מרגיש שיש לו את חלקת האלוהים הפרטית שלו והוא אינו נזקק לאף אחד, האגו התפרץ וקיבל רצון גדול לתאווה כסף וכבוד, ואז ראינו שקמו בעלי הון , שלקחו הלוואות מבנקים ולא החזירו חובם , העם הפשוט שילם מכספו, כמו כן ראינו שניסו להקים הפגנה נגד בעיות חברתיות כלכליות, אולם למרבה הצער הכול נשכח כאילו לא היה כמו פטריות אחרי הגשם שצצות ונעלמות, אבל עוד לא אבדה תקוותנו, ככול שנתאחד בננו ונפרוץ את החומות שבנינו סביבנו, נגלה שהכוח האנושי, יכול להביא פתרונות ממשיים, והכול מתחיל מלמטה ללמעלה, אם נשפיע על משפחתנו ואחר כך ניקח תפקידים שיעזרו לקהילה שלנו, ואחר כך נתאגד ובאופן שיטתי ויסודי נבנה תכנית שתביא לשינויים מהותיים, בכל הסקטורים הנדרשים, לאט לאט נרקום בננו את אריג הערבות ההדדית שעליה אבותינו חלמו, ובכך נגשים חלומות לאומיים ונגלה שכולנו רקמה אנושית אחת, שאחד תלוי בשני…

מקווה שיבוא היום שכל אחד מאיתנו יראה חשיבות שמירה והגנה על המולדת מהמקום של סולידריות ומעורבות בחברה לא בדרך ביקורתית אלא בדרך מעשית כתוספת על אחרים..כי רק אנחנו יכולים ביחד לשנות את חיינו לטובה ואף מנהיג לא יכול בלי עזרתנו…

בית ספר לאהבה

מה כולם רוצים? בסך הכול להיות מאושרים. ומתי אנחנו מאושרים? כאשר יש אהבה בחיינו. האהבה ממלאה אותנו בקסם מופלא ומרגש, טעם של גן עדן, והעולם כולו פתאום נראה יפה להפליא. כולם משתוקקים לאהבה. אפשר לומר שאנחנו נמצאים במין מרדף בלתי פוסק אחריה. היא מככבת כנושא המרכזי באין ספור ספרים, אופרות, סרטים ושירים.
אך למרות שכולם חולמים על אהבה, מעטים הם ברי המזל הזוכים להשיג אהבת אמת. ונשאלת השאלה – מדוע? מדוע האהבה הקסומה הזאת, שמילאה אותנו באושר בשלב זה או אחר בחיינו, לא נמשכה לאורך זמן? רובנו חווינו אכזבות, לב שבור, מפח נפש. היא נעלמה לה כשם שהופיעה, והשאירה אותנו פגועים ומאוכזבים. מסדרוני הרבנות גדושים בזוגות ממורמרים שאהבתם התקררה, או אפילו הפכה לשנאה.

האהבה שאנו מכירים, ניתן לכנותה “אהבת דגים”. אני אוהב דגים – אני אוהב לאכול אותם. אנשים אומרים שהם אוהבים פלאפל, שוקולד, סרט טוב וכולי. כלומר האהבה שאנו מכירים היא בעצם רצון למלא את עצמי בתענוג זה או אחר. ברגע שאיני ניהנה, כבר איני אוהב. “אהבה שתלויה בדבר – בטל דבר, בטלה אהבה”. כולנו מכירים את הביטוי “אהבה נכזבת”, ורובנו אף חווינו זאת על בשרנו. אהבה סופה להיות נכזבת כאשר היא מבוססת על כזב, על שקר. זו איננה אהבה אמיתית, אלא אהבה עצמית.
באהבה עצמית אנחנו רוצים למלא את עצמנו בתענוג, ודומה הדבר לכלב הרץ אחר זנבו. לעולם איננו יכולים למלא את עצמנו ולהגיע כך לסיפוק ולאושר. אנו רודפים אחר התענוג, אך מיד כשהוא מתמלא, אנו שוב חשים ריקנות ומחפשים אחר העונג הבא. וכך אנחנו נמצאים במרוץ בלתי פוסק אחר ההנאה. מרוץ מתסכל ומתיש שבסופו, בטרם נרד אל הקבר, אנו מגיעים לקצה המסלול המומים – לאן נעלמו חיינו?

מהו, אם כך, אותו כוח מסתורי שיש באהבה? לא סתם אנו מכנים “נשמה שלי” את מי שאנחנו אוהבים, כי האהבה היא בשורש נשמתנו. עמוק בפנים כולם משתוקקים אליה. השפה העברית מאד חכמה. האות ה’ מייצגת את אלוהים, ובמילה אהבה היא ממוקמת בין א’ לב’. אהבה אמיתית היא הכוח החזק ביותר בעולם, “עזה כמוות אהבה”, כי היא נובעת מהמקור שלנו, הבורא, שהוא אהבה טהורה. הבורא ברא אותנו כדי שנדבק בו ונהיה באהבה. “ואהבת את ה’ אלוהיך בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך”.
הדבר הכי קרוב בטבע שיכול להמחיש לנו את מהותה של אהבה אמיתית היא אהבת אם כלפי התינוק שלה. היא תעשה הכול עבורו, וההנאה הגדולה ביותר שלה זה כאשר הוא ניהנה. כל הזמן היא מכוונת רק למלא את מחסורו. לאחר לילות ללא שינה, כשהיא מאד עייפה, או אפילו חולה, היא בכל זאת תקום באמצע הלילה כדי לטפל בו. כי הרצון של התינוק חשוב לה יותר מהרצון שלה. היא רוצה לישון, או לבלות עם חברים, אבל היא מוותרת על הרצון שלה כדי למלא את הרצון שלו. זה לא אומר שלא מתעוררים בה כל מיני תסכולים וכעסים, אך היא מתעלה מעל כל אלה, מוותרת על הרצון שלה ועושה מה שעליה לעשות. כלומר אהבת אמת בנוייה מוויתורים.

אצל אמהות זו אהבה טבעית, אך עלינו, בני האדם, ללמוד אותה. אין היא בטבענו. ההיפך, “יצר לב האדם רע מנעוריו”. מטבענו אנו בנויים לדאוג לעצמנו. אפשר לראות זאת כבר אצל תינוקות. שימו שני תינוקות ביחד וצעצוע אחד ביניהם – כל אחד ימשוך לעצמו.
כפי שאמרנו, אהבת אמת בנוייה מוויתורים. אולם כשאנו נתקלים במשוכה זו – אנו נרתעים ממנה כמפני אש. “מה, שאני אצא פראייר? אבל אני צודק”, וכולי. וכך האהבה נעלמת לה כלא הייתה, או אפילו הופכת לשנאה. כלומר, קשה להתעלות מעל האגו, לוותר על הרצון שלי ולחשוב על הרצון של הזולת. זה מנוגד לטבענו. זה מעורר בנו התנגדות עצומה, ולכן רבים מאיתנו פשוט “נוטשים את הספינה” בשלב זה או אחר, ולא מגיעים למטרה הנכספת.

לכן, כדי שנזכה להשיג את אותה אהבה מופלאה שהופכת את חיינו לקסם אחד גדול, עלינו ללמוד כיצד להפוך את טבענו מהמושך לעצמו למעניק לשני. “מיהו גיבור – הכובש את יצרו”. ואין הכוונה ליצר המיני דווקא, אלא היצר האגואיסטי שלנו שרוצה לבלוע הכול לעצמו, ושבעצם רק מביא לנו צרות וייסורים, (ומצב העולם כיום משקף הייטב עובדה זו), ובמקום זה נעשה מהפכה אמיתית ונכוון את עצמנו להשפיע טוב לשני – אז נהיה ראויים לזכות באהבת אמת. כלומר גיבורים הם אלו שזוכים להגיע לאהבה אמיתית – לגן עדן. כאשר יקויים בנו הפסוק “ואהבת לרעך כמוך” נהיה מאושרים. וזה מה שכולם רוצים, לא כן?

תפקידו של החינוך

בהתחשב בעובדה שאנו חיים בחברה ולא בבידוד, לחינוך תפקיד מרכזי ומכריע בחיים של כל אחד ואחת מאתנו. חינוך אינו מיועד לילדים בלבד והוא תהליך שלמעשה מתרחש בכל רגע ושלב בחיים של כולנו. לא תמיד אנו מייחסים לתהליך החינוך את החשיבות הראויה לו, אחרי הכל החינוך שלנו קובע איזה אדם נהיה, כיצד נתייחס לעצמנו ואל המציאות וכיצד נגיב לכל מצב הנקרה בדרכנו.


ישנה טענה שהגנטיקה קובעת הכל באדם ואין תכונה או נטייה שאינה מולדת. טענה זו אינה עומדת בסתירה כלל אל מול חשיבותו של החינוך. הנטיות והתכונות המולדות שטמונות בנו באות לידי ביטוי או נדחקות בהתאם לחינוך שקיבלנו, כמו כן המידה והאופן בו יתבטאו כל תכונה ונטייה תלויות גם הן בחינוך של אותו פרט. לצורך ההמחשה, אדם שאוהב להשתמש בסכין יכול להיות מנתח או רוצח. תלוי בחינוך שלו. ההכוונה או הערכים המובילים שנטמעו באותו אדם יקבעו לאן ינתב את מה שהוכן בו על ידי הטבע מלידתו.
מטרת החינוך היא אחת ויחידה, להכין את האדם באופן המיטבי לחיות חיים מוצלחים בעולם. כלומר, לא ניתן בשום צורה לנתק את החינוך מהחיים בפועל כמו שהם בעת הרלוונטית. חינוך הוא למעשה סלילת הנתיב והקניית הכלים והערכים להם האדם זקוק כדי להצליח בחיים. תפקיד החינוך הוא לייצר התאמה בין האדם לעולם כך שיהיה סנכרון מושלם והתאמה מלאה בין השניים.
במבט מהיר על עולמנו כיום, אנו עדים לתופעה גלובלית שרק הולכת וגוברת והיא התלות המוחלטת של כל תחום ופלח בחיינו באיכות מערכות היחסים המרכיבות אותו. אם נבחן כל תחום לעומק נגלה כי בבסיסו ניצבים אנשים והיחסים ביניהם הם שקובעים את מה שיקרה באותו תחום , בין אם מדובר בהצלחה ובין אם בכישלון, הכל תלוי בטיב הקשרים בין הנפשות הפועלות.
למשל תחום הכלכלה, מדובר ביחסי ביקוש והיצע ובקשרים בין יצרנים, ספקים, יבואנים, וצרכנים. כולם אנשים וכולם צריכים להרגיש בטחון ואמון בצדדים האחרים שקשורים לעסקאות בהן הם שותפים. מחקרים מוכיחים כי כאשר האמון והקשר החיובי בין הגורמים המוזכרים מתעצמים, גדלם בהתאמה התפוקה והרווח לכולם.
כמו בתחום הכלכלה כך בכל תחום מחיינו, מה שקובע אם נצליח או לא זה האופן בו אנו קשורים בינינו. אם נצליח ליצור בינינו קשרי אכפתיות והתחשבות הדדית נצליח בכל תחום ואם לא, נכשל עד שנבין היכן טמון הפתרון ובכל זאת ניגש ליישמו.
מכאן נובע ללא כל ספק כי החינוך של ימינו מוכרח לעסוק בלימוד היחס הנכון של הפרט אל סביבתו המורכבת ובהקניית כלים להתנהלות בריאה בכל מערכות היחסים בהן האדם שותף.

יצור חברתי מאוד או שלא?

בני האדם ביסודם הם יצורים חברתיים אשר חיו לאורך ההיסטוריה בחמולות ובשבטים. הילדים גודלו והתחנכו על ידי הקהילה כולה, לכל אחד היה תפקיד והחיים התנהלו כמו במשפחה אחת גדולה. כל אחד תרם את התוספת שלו לצלחת המשותפת וקיבל לפי צרכו בלבד.
במאה האחרונה חלה תפנית חדה באורח חיינו ובשגרת היומיומית של כל אחד ואחת מאתנו. הכסף החליף את הקהילה ואת השירותים והפונקציות אותם היא מילאה עבורנו. לא צריך שמישהו יבשל כי אפשר לקנות אוכל מוכן או לבשל בעזרת מכשירי חשמל שמקצרים את התהליך. אם נתקלים בבעיות בחיים יש אנשי מקצוע רבים ומגוונים. רופאים, פסיכולוגים, אנשי חינוך ומומחים למיניהם אשר יעזרו לנו בכל תמורת תשלום. כך בכל התחומים, הכסף החליף את הקהילה.
דבר אחד לא ניתן להמיר בשום תחליף ואין לו מחיר. מדובר באותה תחושת הביחד, תחושת החום והאהבה שיכולה להיווצר רק בין בני אדם קרובים אשר ביניהם שוררת דאגה כנה ואכפתיות הדדית. הקהילה בה חיינו בעבר שירתה את הצורך החברתי הטבוע בנו משחר בריאתנו והבטיחה את יכולתנו לשרוד ולחיות חיים מלאים ומאושרים. אדם חי לא על הלחם לבדו וגם לא על תרבות הפנאי והצריכה העודפת והמרדף אחר הקריירה ושעות העבודה הרבות. על מנת להיות מאוזנים ומאושרים באמת אנחנו זקוקים ליחס חם ואוהב בינינו.


יתר על כן, עם השנים הפכו היחסים בינינו להיות יותר ויותר קודרים ומלאים בחששות וחוסר אמון. אנשים לא בוטחים זה בזה ובצדק. האגו ששולט ומפעיל את כולנו גורם לנו לשקר, לרמות, לבזות ולפגוע בזולת וכל זה על מנת להרוויח בעצמנו את התענוג הנחשב בעינינו. מושג האושר התעוות ובמקום לחיות יחד בהדדיות ובביטחון, שקענו עמוק לתוך הג’ונגל של הניצול ההדדי. החיים היום מתנהלים על פי החוק “אכול כפי יכולתך” ובעיקר על חשבון האחר.
גלוי לכל כי באופן הנוכחי אין לנו סיכוי להיות מאושרים, אלא ההיפך הוא הנכון. האגו מוביל אותנו במדרון תלול רצוף במשברי ענק עד לריסוק מוחלט ממנו נחויב בשינוי מהותי. חכמים הרואים את הנולד ומכירים את טבע האדם והעולם, מסבירים כי ישנה דרך אחרת לחיות ולא צריך לסבול עד שנחליט לבחור בה, אלא היא ניתנת ליישום ממש עכשיו. הדרך נקראת “אהבת הזולת” והיא המפתח לאושר אמתי ולתחושה של חיים מלאים בביטחון, שמחה ואהבה. רק כך, כאשר נסגל בחברה שלנו יחסים של התחשבות הדדית בין איש לרעהו ונעריך זאת מעל כל היתר, נזכה לגלות עולם אחר שכולו טוב ונטיב ליצור החברתי שאנחנו.

שיחה שנקלטה באוטובוס בניו יורק

“קשישה רואה את אחד הנוסעים הלבוש במעיל שחור ארוך, על פניו זקן ארוך ועל ראשו כובע שחור והיא פונה אליו ואומרת לו: “מה, החסידים לא יכולים להתלבש קצת יותר נורמלי? איזו חליפה, להוריד את הזקנים האלה שתיראו יותר מכובדים? אנחנו במאה ה-21 בעיר ניו יורק ואתם בושה לכולנו”.

האיש הקשיב וענה לה: “קודם כל, אני לא יהודי אלא איימיש ואני מתלבש בהתאם למסורת של בני עמי”.

האישה מתנצלת: “סלח לי בבקשה. לא שמתי לב. האמת היא שאני מעריכה איך העם שלך שמר על המסורת שלו”.

בין אם השיחה הזאת התקיימה בפועל ובין אם מדובר רק באגדה אורבנית, הסיפור הזה טומן בחובו את הבעיה של כל הזמנים מולה ניצב העם היהודי, בעיה המוכרת בשם “אנטישמיות”. המושג הזה הוא מתעתע שכן פירושו “נגד השמים”, ולמען האמת גם העמים הערבים הם במקור שמים, כמו היהודים והרי המושג הזה לא מכליל בתוכם את הערבים ויותר מכך, יש ערבים שנחשבים אנטישמיים, שזה די פרדוקסלי. על כן נעשה ניסיון לשדרג את המושג כך שיתאים לעובדה זו ולאור הרגישות שמעורר המצב הפוליטי של מדינת ישראל בעולם, המהווה בסיס חזק לרבים מהאנטישמים בעולם לעגן את שנאתם, הוצע שבעצם מדובר ב”אנטי ציונות”, אלא שגם זה לא ממש הסתדר מול גילויי האלימות כנגד יהודים בעולם שאין להם קשר אל מדינת ישראל חוץ מהיותה מדינת היהודים, אך הם אינם אזרחים בה. כך שכל הדבר מסתכם במושג שרק בעברית הפך למונח של ממש – שנאת יהודים.

אכן ניתן למלא טבלה שלמה עם הטענות העולות מכל אותם אנשים שהם שונאים יהודים, אך לא תמיד מוכנים להודות בכך בפה מלא, לפעמים אפילו לעצמם. וכנגדן, על כל טענה יש מענה שמפיל את הטענות האלה אחת אחת, וכל מענה מבוסס ומעוגן בעובדות ומדעים אנושיים כאלה ואחרים. עובדה- יהודים אינם באמת נחותים פיזיולוגית או נושאי זנב, יהודים אינם הורגים ילדים נוצרים כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות בפסח, ישו היה יהודי והוא נשלח למותו על ידי קבוצת מנהיגים יהודים בביצוע הרומאים, לא כל היהודים עשירים ועושקים, העם היהודי קיבל זכות ומנדט להקמת מדינה בגלל שורשיו ההסטורים והגיאוגרפיים וכיוצ”ב.

אם כך, השאלה עדיין לא מקבלת תשובה בעלת משמעות של ממש. אפשר אולי לסיים את הדיון בסברה שיש כאן מקבץ נסיבות מצער שגרם לכך שעם שאינו מהווה יותר מ-0.01% מאוכלוסיית העולם כולו יהיה רדוף כל כך במשך כל זמן קיומו. עמים קמו ונפלו, אימפריות שלמות התחלפו באחרות, היהודים נרדפו, נרצחו, נטבחו, סולקו וגורשו, נדחו מכל, וכמו אותו עוף החול הצליח כל פעם מחדש לנער את העפר מעל כנפיו ולהתאושש מכל הגזירות שהוטלו עליו. ובמקום שהדבר יעורר תמיהה, פליאה ואף הערכה, על כך שלמרות כל הנתונים הללו העם הקטן והנרדף מצליח לקום על רגליו ולהחזיק עצמו חי וקיים אלפי שנים כנגד כל הסיכויים, והתוצאה היא עוד רדיפה ושאיפה גדולה עוד יותר למחוק אותו מעל פני העולם.

בקרב יהודים עצמם שמנסים למצוא הסבר מתקבל על הדעת לכל חוסר ההגיון הזה עולה הטענה  שהעולם פשוט מקנא בנו!! כאן נשלפים ההישגים האקדמיים, המדעיים, התרבותיים והאומנותיים הרבים שיהודים כישרוניים הביאו לעולם. הנה, עובדה! אנחנו בסך הכל עם קטן כל כך, מדינה קטנה כל כך שראשה של הסיכה על המפה מכסה את שטחה, וכמה הישגים יש לנו! הפרחנו את השממה, יצרנו טכנולוגיות עתירות מצילות חיים ועולם, ניצחנו במלחמות, ועל כל אלה ועוד העולם פשוט מקנא בנו כשלמעשה הם אמורים לנשק את רגלינו על שהבאנו להם את כל השפע הזה. אך לא רק שהעולם לא ממש מעריך אותנו על כל אלה, אלא אף יש מי שקורא להחרים את כל מה שיש לעם שלנו להציע.

נשארנו עם כמה נקודות שלא ניתן להתווכח עליהן: קיימת שנאת יהודים שאין לה סיבה חד משמעית, העולם לא ממש מתרשם או מצפה מאיתנו להמצאות וחידושים, והיו תקופות בהסטוריה האנושית בהן לא רק שלא שנאו את היהודים אלא העלו את קרנם והעריצו אותם. אם נסתכל על כל הנתונים הבלתי מעורערים האלה, אולי מכאן נוכל להתחיל לבחון באמת את המצב ולקבוע סוף סוף שיש כאן פלונטר חסר תקדים שכל המדעים והפילוסופיות של העולם לא יכולים לפתור. ואז כשנבין סופית שהתשובה לא נמצאת בתוך הקופסה, נתחיל לחשוב מחוץ לקופסה ונתחיל לפחות להבין שהתשובה היא במקום שבו טרם חיפשנו אותה.

לא על נפח השריר לבדו, מה הופך אותנו למושכים?

משיכה, כמו יופי, הם עניינים תלויי תרבות ומוסכמות. כך, בתרבות המערבית העכשווית, הנטיה הכללית היא לראות בנשים גבוהות וחטובות ובגברים חסונים ושריריים סמלים של יופי, עוצמה ומשיכה. אולם, האם המקובלות החברתית שלנו תלויה רק בנפח השריר? האם הדרך לעורר משיכה עוברת רק דרך חדרי כושר?

המדיה וכבלי החברה אילפו אותנו לראות דרך הפילטרים של המוסכמות והאופנות המשתנות. אנחנו מאולפים עד כדי כך שאיננו פנויים יותר לראות יופי חיצוני ואיננו מחפשים פנימיותו של אדם או יופיו הפנימי. ההנחה שכל אדם יפה או שקיים יופי בכל אדם זרה לנו.

הניסיון מלמד, אולם, שאיזון פנימי ושלווה מושכים אנשים. אדם המקושר לכולם בקשר נכון הוא מטבעו יציב, נוח, חופשי, ידידותי. לאדם כזה אין כל הזמן כל מיני בעיות והוא לא צריך כל הזמן להגן על עצמו, להתגונן, או להבדיל את עצמו מכולם. הנקודה היציבה ביותר בחיים יכולה להיווצר רק לאדם שנמצא במרכזן של כל האינטראקציות והפעולות ההדדיות, מקושר עם כולם בקשר אינטגראלי נכון: עם המשפחה, עם החברה, עם הסביבה, עם העסק, עם העבודה, עם הטבע.

מעבר למשקפיים שמכריחים אותנו להרכיב אנחנו נמשכים למי שאנחנו מרגישים שיש לנו כלפיו קשר פנימי. כאשר אדם מעניין אותך, אתה נהנה לראות לא רק את צורתו החיצונית, אלא אפילו את התנועות שלו, צורות ההבעה, הביטוי, יש בזה גם משחק, גם עולם ומלואו…

האם ניתן ללמד משיכה? אדם מושך הוא אדם שמתחבר נכון לכל סביבה וסביבה. לשם כך צריך האדם לצאת מעצמו ולהתכלל במי שנמצא לפניו, להרגיש את זולתו. אדם מושך יודע להרגיש את הזולת ולתת לזולת להרגיש בנוח, בטוב, בנעימות. להשרות על הזולת תחושה של ביטחון, לתת לזולת מקום. אדם שעבר הכשרה אנושית – אינטגרלית יוכל להתקשר לכולם בצורה הדדית ויפה. הוא ידע מה טוב לכולם ויהיה מכוון תדיר לפעול לטובת הסביבה האנושית בה הוא מצוי כמו אמא לתינוק. בכולנו נמצאות איכויות פנימיות של אמא ושל תינוק. אם נלמד להשתמש בהן לחילופין נכון נוכל ליצור מארג אנושי מאוזן בו כל פרט ימצא את מקומו, מקום של רווחה, נוחות, שלווה, במרחב אנושי מאוזן ויציב לחלוטין. במרחב כזה תתגלנה גם איכויותיו היחודיות של כל פרט ותוכלנה להגיע לביטוי והגשמה. דווקא מתוך האחידות והשוויוניות בקשרים תתבלט יחודיותו של אדם וכוח משיכתו היחודי ילבלב ויפרח מאליו.

אוכל, קדימה אוכל

אוכל, קדימה אוכל, אבל איזה ומתי ובאיזו כמות?

להזנה היו תמיד אספקטים אחרים מעבר להזנת הגוף גרידא, אספקטים חברתיים, תרבותיים וכלכליים. בעשורים האחרונים נוספו סוגים רבים של מאכלים אותם אנו מייצרים וצורכים. תעשיית המזון, ככל תעשייה אחרת, מבוססת על הפקת רווחים. תעשיית זו מלעיטה אותנו בשפע עצום של מוצרים ואף דואגת לעיתים להכניס למוצרים אלו חומרי טעם וריח שיהפכו אותם אטרקטיביים יותר לחך, לעיתים אף תוך כדי יצירת תלות התמכרותית. אף שמונוסודיום גלוטמאט נבדק ואושר על ידי אירגוני הבריאות כתוסף מזון בטוח, ישנם מחקרים המראים השפעה מזיקה שיש לחומר כאשר הוא נצרך בכמות הגדולה מ- 3 גרמים על בטן ריקה. נוסף לכך משערים שהחומר המופק באופן מלאכותי ואינו מחובר למולקולות אחרות נע מהר במחזור הדם אל המוח וכך נוצרת התמכרות לחומר ולמוצרי המזון הרבים המכילים אותו. ולא חסרות דוגמאות נוספות. השימוש בהנדסה הגנטית בתעשיית המזון מאפשר השבחה מהירה של זני צומח וחי, הקניית עמידות נגד מזיקים והארכת חיי מדף אולם בצד אלו קימים חששות להשפעות מזיקות של המינים המהונדסים על האקולוגיה ועל בריאות האדם.

קיימות היום דיאטות מדיאטות שונות ואופנות בצריכת מזון המשתנות חדשות לבקרים. אין ספק שתחום התזונה הפך מורכב ומבלבל. מהזנה בסיסית ופשוטה פורסים לפנינו הסופרים שורות שורות של פיתויים בשינויי צורה צבע ושם, פיתויים שקשה לנו לעמוד בהם.
חכמים כמו הרמב”ם שעסק ברפואה ובקבלה מדריכים ואומרים שעקרון מרכזי וחשוב בהזנה הוא קודם כל עקרון ההכרחיות. עדיף לצרוך כמות קטנה אפילו ממזון שעלול להזיק מאשר כמות גדולה מידי של מזון משובח. כאשר אנו אוכלים חשוב להשאיר נפח מסויים של הקיבה ריק.
הכרחיות נמדדת לא רק בכמות כי אם גם באיכות. עדיף לאכול מוצרים בסיסיים, כמה שפחות מעובדים וכמה שיותר קרובים אל הטבע, כגון בשר, דגים פירות ירקות ומים. אך גם אם ננסה לשמור על הכרחיות עדיין קיימות ההתלבטויות הניצחיות, האם בשר או רק על הצומח לבדו, האם חלב ומוצריו או ללא חלב ומוצריו כלל…
ההתתלבטויות מביאות אותנו לאמת המידה השניה החשובה בעניין מזון והיא של רגישות. כל אחד מאתנו שונה ומגיב באופן שונה לתופעות שונות בין השאר לאוכל. כדי להבין מה נכון לי ומה נכון לספק ליילדי, בן או בת הזוג, לקרוביי ולידידיי עלי לפתח התבונוות ורגישות לתחושות ולתוצאות שמעורר כל סוג מזון בי ובסביבה האנושית שאני מזין או מזינה. בסופן של עניין התאמת המזון לניזון היא שאלה של ניסוי, חקירה והוצאת מסקנות תוך פיתוח רגישות.
ולבסוף חשוב לזכור שאוכל הוא חלק מהתרבות האנושית. סביב האוכל אנחנו יכולים למסור אחד לשני רגש מסויים, יחס כלשהו, להראות משהו, לרמוז על משהו. אוכל מקשר בין בני אדם. ההתקשרות האנושית מסביב לאוכל היא קדומה ובסיסית. כאשר אנחנו מזמינים מישהו לקפה או לתה אנחנו מזמינים אותו לשיחה, לדיבור, להתקשרות. טיב ההתקשרות משפיע גם הוא על טיב האוכל וטעמו ובמידה מסויימת אף על בריאותו. אוכל שהוכן מכל הלב והתקבל בלב פתוח ונפש חפצה טעים לנו הרבה יותר מכל אוכל אחר. יש הטוענים כי הויבראציות של מי שהכין את האוכל מוטמעות באוכל ומשנות את טעמו כך שאישיותו של הטבח ומצב רוחו יוצרים הבדל בטיב האוכל וכך גם אצל המקבל. כמו כל דבר אחר בחיינו אוכל ניתן ונצרך כחלק מהאינטראקציה האנושית ועל כן שמירת קשרים חמים, אוהדים ותומכים ביננו משמשת ערובה להזנה נכונה ולבריאות תקינה.
אז בתאבון, מכל הלב…