הפקת הלקחים שאחרי הסערה: דרוש שינוי מחשבתי

אחרי התקפה מאסיבית של מאות רקטות מסביב לשעון, הגיע הזמן לעשות חושבים. מעבר למצב הביטחוני הרע שחוזר על עצמו שוב ושוב כבר שנים בהסלמה שכל מה שניסינו לא עזר כדי לפתור אותה, לשונאים שלנו כאן ובעולם יש יכולת למרר את חיינו בצורה עוד הרבה יותר קשה. אנחנו מדינה קטנה, אפשר עוד לבצר ולהחרים אותנו בקלות. הגיע הזמן למצוא פתרון אחר מכל מה שנוסה עד כה.

הפסקת אש בינינו לחודש ניסיון

כמו שראינו לאורך ההיסטוריה, כשאנחנו מאוחדים החוסן הפנימי שלנו מקרין החוצה ומכריע את כל האויבים. מעטים מול רבים, חלשים מול חזקים, לאורך אלפי שנים. בניצחון המכבים על היוונים או בה' באייר לפני 71 שנה, האחדות תמיד הייתה הנשק החזק ביותר שלנו כפי שמסבירים בארגון קבלה לעם. היא הביאה לתוצאות מדהימות בכל קנה מידה, שלא ניתן להסביר אותן בכל צורה הגיונית אחרת מעבר לכוח טבע עוצמתי שמנצח את הכול ברגע שנותנים לו לעשות את העבודה.

נחייך והעולם יחייך אלינו בחזרה: זה נכון לא רק ברמה האישית

אז אחרי כל השנאה, הפלגנות וההסתה אחד נגד השני שהתגלתה כאן בתקופה האחרונה. בטוקבקים מרושעים, בזלזול, בניסיון של כל צד לבנות את עצמו על חורבנו של השני – בואו נעשה הפסקת אש בינינו. פשוט נשתדל בכל מה שאפשר לייצר פה אווירה אחרת, להיות יותר קרובים אחד לשני, לחייך, להיות אדיבים, סבלנים אחד עם השני. זה רק יעשה טוב לכולנו, זה בטוח.

בואו נעשה את הניסוי החברתי המשותף והמדהים הזה שמובילים בני ברוך, הגדול ביותר בתולדות ישראל והעולם, ואחרי חודש נבדוק מה ההשפעות שלו. על המצב הביטחוני שלנו, על ילדינו, על אחוזי הגירושים, על תאונות הדרכים ועוד. נבדוק את כל הסטטיסטיקות בכל התחומים ונראה מה קורה כשבמקום מריבה בינינו יש שלום בינינו.

בדיוק כמו בבית שבו הילדים כל הזמן רבים מסביב לשעון וכל המשפחה נמצאת בהתשה כללית, ואז פתאום מתחיל שינוי. האחים מתחילים להסתדר ולשחק אחד עם השני בכיף, וכולם יכולים לנשום סוף סוף לרווחה. וכמו עם ילדים, ברגע שמאמצים הרגל חדש ומתמידים בו לאורך חודש אחד, ההמשך כבר מגיע בקלות, מכוח האינרציה של ההרגל. תארו לעצמכם, זה קל וזה כאן, וכולנו רק נרוויח.

השינוי שעברתי בתקופה האחרונה

לפני שהתחלתי ללימוד בקורסים של קבלה לעם תיארתי את החיים בבניין שלי בערך ככה

– מנותקים: 30 שנה הם זמן ארוך דיו כדי לסקור מה עברנו בבניין המשותף שלנו בן 7 דירות: 7 משפחות, 7 עולמות.. מניכור, זרות, אינטרסים מנוגדים ומחלוקות אין קץ עד בהדרגה לבניין שכל דייריו מודים ושמחים שגרים יחד ופוחדים שמא אחד מהם יעזוב ..

עברנו דירה, שמחה גדולה לכל המשפחה. היו לנו מיד תוכניות להפוך את המחסן בקומת הקרקע לחדר עבודה הכולל שירותים, מה שחייב לחפור בחצר המשותפת.. מיד ובלי היסוס, אחד השכנים תקף, קילל, איים, שבַּל נעֵז ..

נבהלנו והתקפלנו מלאי טינה, בוז ביקורת ו.. שנאה אליו. אחרי זמן מה ניסינו שוב .. ושכן אחר, הקודם הלך לעולמו, מחה, צעק, איים.. לקח זמן, אין מה לומר, של עוגמת נפש, אכזבה, טינה ומרירות כלפי השכנים, הבניין, העולם והחיים..(קשה מאד לגור בבניין שבו האווירה קרה ומנוכרת).

ואז מתחברים: עד אשר ביום בהיר נפל האסימון (לא באמת נס, תוצאה של תהליך שעברתי במסגרת בני ברוך).. השכנים שלנו אינם האויבים שלנו, לא הם לא! משהו השתנה ביחס הפנימי שלנו אליהם .. עד כדי כך שמצאנו עצמנו מכנים 

אותם ביננו לבין עצמנו כ"מורים" שלנו. ההרגשה השתנתה לחלוטין, כבר לא עלה לחץ הדם (והפחד) בכל פעם שעלינו במדרגות חלפנו על פני הדלת של אלה או אלה ..

חיוך פה חיוך שם, שאלה פשוטה מה נשמע? האווירה הלכה והתרככה, כבר יכולנו לראות בהם את הסבים והסבתות שלא היו לילדינו בקרבת מקום.. קובה וחמין משבת עברו מדלת לדלת.. חמימות התפשטה בבניין..

מעבר לכך שהשירותים בסופו של דבר נבנו ברוח טוב ובהסכמה.. התהליך כולו היה שווה. כל אחת מהמשפחות קיבלה לתוך ליבה שהתרחב 6 משפחות שונות כמו קרובים שחזרו הביתה ממסע ארוך…

תקופת מלחמת השחרור 2

בבוקרו של ה 1 במאי 1948 החלה המתקפה הגדולה על כפר סאלד, דן, דפנה, בית הלל ולהבות הבשן, שהייתה מתואמת עם המתקפה הלבנונית על איזור רמות נפתלי.  בשעה 7 בבוקר רוב המגינים בישובים היו בעמדותיהם. המתקפה הייתה קשה אך הסבה נזק קטן יחסית ברכוש ובנפש לישובים.   

מה שהיה חשוב מאד לכולנו – שהאויב לא השיג את מטרתו: השתלטות על עמק החולה. לאחר המתקפה, ממשיכה להיות בניאס בסיס להטרדה והתנכלות בלתי פוסקת לישובים היהודים שבשכנותו. אך ב 14 למאי בערב, שעות ספורות לפני הכרזת המדינה היהודית, מגיע המתח לשיאו כאשר שיירות הצבא הסורי המצויד בטנקים, ותותחים, עובר לנגד עיניהם של מגיני הישוב בדרכו למתקפה אחרת, על עמק הירדן.  כבר בתחילתה של מתקפה זו, מרעיד את בניאס וסביבתה רעש פיצוץ אדיר המבשר את קיצו של הגשר הגדול על כביש בניאס מרג'-עיון, צפונית מזרחית לקיבוץ דן. פיצוץ גשר זה, הוא אחת מפעולות החבלה שנעשו מעבר לגבול הסורי- לבנוני במטרה להקל על מגיני עמק הירדן, ע"י שיבוש מעברם של גייסות האויב לעזרת הצבא הסורי- לבנוני התוקף את ישובינו בעמק הירדן.

בהמשך, יוצאת יחידה של הפלמ"ח לעבר בניאס במטרה לפוצץ את הגשר שעל הכביש הראשי ולשבש באמצעות מרגמות את חיי התושבים בבניאס ולמנוע מהם תמיכה בצבא. ואז, נכנסת לפעולה הארטילריה הישראלית במשולב עם כוח אווירי, על מנת לבצע פעולת תגמול על הרעשת הישובים בארטילריה יום קודם לכן. גם הפלמ"ח מתארגן לפעולה נגד בניאס, אך ירי צפוף של מרגמות מחייב את לוחמיו לשוב למוצביהם.

פעמים רבות עלו בנו, החברים בישוב היהודי, מחשבות ותהיות ביחס למה שמתרחש מאחורי קווי האויב. איזה מחשבות מטרידות את הרועים והפלאחים תושבי בניאס שהכרנו והיו ידידים ושכנים טובים במשך תקופה?…  אך לצערנו לא נודע לנו דבר באותו זמן. נשארנו עם שאלות אלה גם בעת חתימת הסכם שביתת הנשק עם סוריה כשבליבנו תקווה שהוא יומר בהקדם להסכם של שלום אמת.

כידוע התבדו תקוותינו ובמשך שנות הניתוק משכנינו בבניאס היינו עדים לתקופות של רגיעה ותקופות של התלקחות מחודשת בגבול לסרוגין. תקופות אלה, היו לרוב בבואה לזעזועים הפוליטיים והחברתיים בסוריה.  לצערנו, מה שנשאר ללא שינוי, הייתה השנאה הבלתי מתפשרת אלינו, השכנים היהודים.

מה צופן העתיד לאזורנו ולבניאס כצומת דרכים עתיקה? הרבה שנים לאחר מלחמת 6 הימים – זוהי עדיין שאלה פתוחה.

חוקרים חלוצים

ישנם חוקרים שראו באנשים אטומים, חלקם ראו בהם תופעות סטטיסטיות, חלקם ראו בהם עצי פרי או חיות אבל כולם ניסו להבין את חוקי החברה האנושית.
4 חוקרים חברתיים חלוצים שהניחו את היסודות לחשיבה חברתית:

אדולף קיטלה – בלגי שפעל בעיקר באנגליה. הגדיר את המושג האדם הממוצע

אוגוסט קונט – הפיזיקה החברתית, צרפתי.

מלטוס – חוק האוכלוסין

ספנסר – דרוויניזם חברתי

דורקהיים – נחשב לאבי הסוציולוגיה. מתייחס בעיקר לקיטלה ושואל מיהו אותו אדם ממוצע ומנסה להפריך את מה שקיטלה אומר ביחס לאדם הממוצע. אבל כן רוצה לדבר על חוק הטבע החברתי. עורך את המחקר האמפירי הראשון – בנושא התאבדויות.

האינטואיציה שלנו אומרת שהתאבדות היא עניין אישי. אבל הוא מצא ששיעור ההתאבדויות קשור לחברה ולזמנים ספציפיים. מתאר אותה כתופעה חברתית ולא כתופעה פסיכולוגית. לכל קבוצה ישנם מאפיינים חברתיים שהם אלה שיסבירו את שיעור ההתאבדויות:

התאב' אגואיסטית – קורית בחברה שבה אין לכידות חברתית, בתקופה של א-נומיה – העדר חוק. הקבוצה שתיפגע תהיה קבוצת הערירים

התאב' א-נומית – מצבים של העדר חוק בחברה מסויימת.

התא' אלטראיסיטית – כמו טייסי הקמיקזה או שהידים – לכידות גבוהה מדי. גבולות האני מטשטשים ואני מוכן להקריב את עצמי.

הוא מחפש דמיון סוציולוגי – יכולת להגיד משהו שהוא כללי, מתוך המקרה הפרטני, ולנסות להעמיד אותו למבחן כשמסתכלים על חברה רחבה יותר.

מודה אני

מודה אני, על שמחה בתוך הלב,

מודה אני שנעלם בי הכאב,

מודה אני על חברה כה נעלה…

מודה מודה מודה.

מודה אני על העולם שמול עיני,

מודה אני לחברים שבחיי…

מודה אני על הגילוי של האמת,

מודה מודה מודה.

 

פז '

כי בחיבור אותו גילינו,

בסולם יחדיו עלינו…

את האהבה גילינו

שמשמחת ת'נשמה.

כי בחיבור תכונה רכשנו,

גם אם עלינו וירדנו…

בחברים חזק דבקנו

שעוטפים בים של אהבה.

מודה אני, על זוהי החכמה

מודה אני, שבדורנו מתגלה

מודה אני, על זכות ועל חובה

מודה מודה מודה

מודה אני,  על הכוח הנסתר

בלב, מורגש ממש כמו צליל מיתר

רוקם אט אט, פיסות של אור ניגר…

מודה מודה מודה

פז '

כי בחיבור אותו גילינו,

בסולם יחדיו עלינו…

את האהבה גילינו

שמשמחת ת'נשמה.

כי בחיבור תכונה רכשנו,

גם אם עלינו וירדנו…

בחברים חזק דבקנו

שעוטפים בים של אהבה.

אירמה והארווי עושים סדר

בעשורים האחרונים אנו עדים לעלייה של לפחות פי 4 בכמות אסונות הטבע הפוקדים את עולמנו הקטן. לארק שיש יותר אסונות טבע כמו הוריקנים, התפרצויות הרי געש ושטפונות אלא שגם רמת ההרס והחוזק שלזרועו האיתנה של הטבע, התעצמו פי כמה וכמה.

מדוע זה קורה ולמה דווקא עכשיו והאם יש לנו קשר למתרחש?

הטבע נשלט על ידי חוק אחד מוחלט שבמילה אחת ניתן להגדיר אותו. איזון. זהו המפתח לקיום בכל דרגה בטבע ולהתפתחות של כל דבר במציאות. מרמת הדומם ועד לרמה האנושית הכל תלוי באיזון דק ועדין שלמרכיבים רבים מספור. האקלים משפיע על האדמה, הדומם על הצומח ואלו על החי. כתוצאה משינוי בכל רמה נוצרות השפעות נוספות על יתר הרמות בטבע כך שהכל קשור להכל והכל ״נשאר במשפחה״.

כלומר, אם חל שינוי ברובד מסוים בטבע אין ספק שנצפה בתגובות בכל יתר הרבדים בעקבותיו.

לאחרונה, בני האדם העשויים מחומר הנקרא ״רצון להינות״ מתנהגים בצורה מופרזת וקיצונית על מנת לספק כל רצון ותאווה רגעיים ומכאן מתחילה שרשרת של השפעות שמגיעה עד דרגת הדומם והתוצאות ניכרות בשטח והרות אסון.

איך קשורה התנהגות אנושית להוריקן ודאי שואלים. אמנם הקשר בלתי נראה לעין לא מזויינת אך הוא קיים משום שבני האדם הם חלק ממערכת הטבע האינטגרלית שבה כל פרט קשור בהכרח ליתר הפרטים וכולם חלק ממערכת אחת כללית.

אם היחסים בין בני האדם הופכים עכורים, מנוכרים וליחסי ניצול הדדי כפי שניתן לראות בימינו, הטבע ברמת הדומם מגיב בחוזקה אל חוסר ההרמוניה שנוצרה עקב אותה התנהגות והתוצאה היא אסונות טבע איומים.

אין הכוונה חלילה שהטבע מעניש אותנו אלא סך הכל שואף לחזור לאיזון המקווה ולחפות על חוסר האיזון שנוצר בדרגת האנוש ומתבטא בבירור בדומם, בצומח ובחי.

ברמה האנושית איזון פירושו יחסים של ערבות הדדית ונתינה בין איש לרעהו. דאגה לאחר וראיית טובת הזולת כמו במשפחה מתוקנת. ככל שאנו מתרחקים מאידיאל זה אנו חורגים מהאיזון ומביאים על עצמנו אסונות בכל רמות הקיום. ברמת הדומם הביטוי להפרת האיזון הוא אסונות טבע כבירים כמו ההוריקנים״אירמה״ ו״הארווי״.

על מנת לחזור לאיזון ולזכות בקיום מושלם בכל רמות הטבע עלינו לשאוף ליחסים מתוקנים בינינו ולקיים את הכלל ״ואהבת לרעך כמוך״ ככל שניתן.

הצעד הראשון הוא להיות מודעים לחוקים המנהלים את מערכת הטבע בכל הרמות ולהתאים אליהם לבל ניאלץ לחוות משברים ואי נעימויות בכדי להגיע לאיזון המחוייב.

העם צריך לקחת מנהיגות

עם ישראל מצוי בפרשת דרכים אם לתת לאנשים עם כוח להשפיע עליהם בהחלטות גורליות כמו חינוך ילדים, פוליטיקה , דת ומדינה, ובעיות חברתיות, ואפילו דיפלומטיה .

בכל יום אנו שומעים על שחיתות הון ושלטון, על בעיות אקולוגיות שנגרמות בגלל בעלי הון ששולטים בטבע של כולנו, וגם מרגישים שאין שינוי מהותי בדברים שהכי בוערים לכולנו, כמו הוזלת הארנונה, חשמל, מים, מנגנונים מנופחים שמנוהלים על ידי גופים גדולים וחזקים שלא מאפשרים לשלטון לשנות כלום.

השאלה איך אפשר לגבור על כוחות רעים שמשפיעים על כולנו ומה מניע את כולם לשכוח את הערבות ההדדית ואהבת הזולת שעליהם הוקמה מדינת ישראל, פעם ידענו ימים טובים יותר, כי את לכולם היה חסרון אחד להיות עם חופשי בארצנו, אולם לצערנו עם השנים לאחר שמדינתנו התבססה וכל אחד מרגיש שיש לו את חלקת האלוהים הפרטית שלו והוא אינו נזקק לאף אחד, האגו התפרץ וקיבל רצון גדול לתאווה כסף וכבוד, ואז ראינו שקמו בעלי הון , שלקחו הלוואות מבנקים ולא החזירו חובם , העם הפשוט שילם מכספו, כמו כן ראינו שניסו להקים הפגנה נגד בעיות חברתיות כלכליות, אולם למרבה הצער הכול נשכח כאילו לא היה כמו פטריות אחרי הגשם שצצות ונעלמות, אבל עוד לא אבדה תקוותנו, ככול שנתאחד בננו ונפרוץ את החומות שבנינו סביבנו, נגלה שהכוח האנושי, יכול להביא פתרונות ממשיים, והכול מתחיל מלמטה ללמעלה, אם נשפיע על משפחתנו ואחר כך ניקח תפקידים שיעזרו לקהילה שלנו, ואחר כך נתאגד ובאופן שיטתי ויסודי נבנה תכנית שתביא לשינויים מהותיים, בכל הסקטורים הנדרשים, לאט לאט נרקום בננו את אריג הערבות ההדדית שעליה אבותינו חלמו, ובכך נגשים חלומות לאומיים ונגלה שכולנו רקמה אנושית אחת, שאחד תלוי בשני…

מקווה שיבוא היום שכל אחד מאיתנו יראה חשיבות שמירה והגנה על המולדת מהמקום של סולידריות ומעורבות בחברה לא בדרך ביקורתית אלא בדרך מעשית כתוספת על אחרים..כי רק אנחנו יכולים ביחד לשנות את חיינו לטובה ואף מנהיג לא יכול בלי עזרתנו…

בית ספר לאהבה

מה כולם רוצים? בסך הכול להיות מאושרים. ומתי אנחנו מאושרים? כאשר יש אהבה בחיינו. האהבה ממלאה אותנו בקסם מופלא ומרגש, טעם של גן עדן, והעולם כולו פתאום נראה יפה להפליא. כולם משתוקקים לאהבה. אפשר לומר שאנחנו נמצאים במין מרדף בלתי פוסק אחריה. היא מככבת כנושא המרכזי באין ספור ספרים, אופרות, סרטים ושירים.
אך למרות שכולם חולמים על אהבה, מעטים הם ברי המזל הזוכים להשיג אהבת אמת. ונשאלת השאלה – מדוע? מדוע האהבה הקסומה הזאת, שמילאה אותנו באושר בשלב זה או אחר בחיינו, לא נמשכה לאורך זמן? רובנו חווינו אכזבות, לב שבור, מפח נפש. היא נעלמה לה כשם שהופיעה, והשאירה אותנו פגועים ומאוכזבים. מסדרוני הרבנות גדושים בזוגות ממורמרים שאהבתם התקררה, או אפילו הפכה לשנאה.

האהבה שאנו מכירים, ניתן לכנותה "אהבת דגים". אני אוהב דגים – אני אוהב לאכול אותם. אנשים אומרים שהם אוהבים פלאפל, שוקולד, סרט טוב וכולי. כלומר האהבה שאנו מכירים היא בעצם רצון למלא את עצמי בתענוג זה או אחר. ברגע שאיני ניהנה, כבר איני אוהב. "אהבה שתלויה בדבר – בטל דבר, בטלה אהבה". כולנו מכירים את הביטוי "אהבה נכזבת", ורובנו אף חווינו זאת על בשרנו. אהבה סופה להיות נכזבת כאשר היא מבוססת על כזב, על שקר. זו איננה אהבה אמיתית, אלא אהבה עצמית.
באהבה עצמית אנחנו רוצים למלא את עצמנו בתענוג, ודומה הדבר לכלב הרץ אחר זנבו. לעולם איננו יכולים למלא את עצמנו ולהגיע כך לסיפוק ולאושר. אנו רודפים אחר התענוג, אך מיד כשהוא מתמלא, אנו שוב חשים ריקנות ומחפשים אחר העונג הבא. וכך אנחנו נמצאים במרוץ בלתי פוסק אחר ההנאה. מרוץ מתסכל ומתיש שבסופו, בטרם נרד אל הקבר, אנו מגיעים לקצה המסלול המומים – לאן נעלמו חיינו?

מהו, אם כך, אותו כוח מסתורי שיש באהבה? לא סתם אנו מכנים "נשמה שלי" את מי שאנחנו אוהבים, כי האהבה היא בשורש נשמתנו. עמוק בפנים כולם משתוקקים אליה. השפה העברית מאד חכמה. האות ה' מייצגת את אלוהים, ובמילה אהבה היא ממוקמת בין א' לב'. אהבה אמיתית היא הכוח החזק ביותר בעולם, "עזה כמוות אהבה", כי היא נובעת מהמקור שלנו, הבורא, שהוא אהבה טהורה. הבורא ברא אותנו כדי שנדבק בו ונהיה באהבה. "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך".
הדבר הכי קרוב בטבע שיכול להמחיש לנו את מהותה של אהבה אמיתית היא אהבת אם כלפי התינוק שלה. היא תעשה הכול עבורו, וההנאה הגדולה ביותר שלה זה כאשר הוא ניהנה. כל הזמן היא מכוונת רק למלא את מחסורו. לאחר לילות ללא שינה, כשהיא מאד עייפה, או אפילו חולה, היא בכל זאת תקום באמצע הלילה כדי לטפל בו. כי הרצון של התינוק חשוב לה יותר מהרצון שלה. היא רוצה לישון, או לבלות עם חברים, אבל היא מוותרת על הרצון שלה כדי למלא את הרצון שלו. זה לא אומר שלא מתעוררים בה כל מיני תסכולים וכעסים, אך היא מתעלה מעל כל אלה, מוותרת על הרצון שלה ועושה מה שעליה לעשות. כלומר אהבת אמת בנוייה מוויתורים.

אצל אמהות זו אהבה טבעית, אך עלינו, בני האדם, ללמוד אותה. אין היא בטבענו. ההיפך, "יצר לב האדם רע מנעוריו". מטבענו אנו בנויים לדאוג לעצמנו. אפשר לראות זאת כבר אצל תינוקות. שימו שני תינוקות ביחד וצעצוע אחד ביניהם – כל אחד ימשוך לעצמו.
כפי שאמרנו, אהבת אמת בנוייה מוויתורים. אולם כשאנו נתקלים במשוכה זו – אנו נרתעים ממנה כמפני אש. "מה, שאני אצא פראייר? אבל אני צודק", וכולי. וכך האהבה נעלמת לה כלא הייתה, או אפילו הופכת לשנאה. כלומר, קשה להתעלות מעל האגו, לוותר על הרצון שלי ולחשוב על הרצון של הזולת. זה מנוגד לטבענו. זה מעורר בנו התנגדות עצומה, ולכן רבים מאיתנו פשוט "נוטשים את הספינה" בשלב זה או אחר, ולא מגיעים למטרה הנכספת.

לכן, כדי שנזכה להשיג את אותה אהבה מופלאה שהופכת את חיינו לקסם אחד גדול, עלינו ללמוד כיצד להפוך את טבענו מהמושך לעצמו למעניק לשני. "מיהו גיבור – הכובש את יצרו". ואין הכוונה ליצר המיני דווקא, אלא היצר האגואיסטי שלנו שרוצה לבלוע הכול לעצמו, ושבעצם רק מביא לנו צרות וייסורים, (ומצב העולם כיום משקף הייטב עובדה זו), ובמקום זה נעשה מהפכה אמיתית ונכוון את עצמנו להשפיע טוב לשני – אז נהיה ראויים לזכות באהבת אמת. כלומר גיבורים הם אלו שזוכים להגיע לאהבה אמיתית – לגן עדן. כאשר יקויים בנו הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" נהיה מאושרים. וזה מה שכולם רוצים, לא כן?

תפקידו של החינוך

בהתחשב בעובדה שאנו חיים בחברה ולא בבידוד, לחינוך תפקיד מרכזי ומכריע בחיים של כל אחד ואחת מאתנו. חינוך אינו מיועד לילדים בלבד והוא תהליך שלמעשה מתרחש בכל רגע ושלב בחיים של כולנו. לא תמיד אנו מייחסים לתהליך החינוך את החשיבות הראויה לו, אחרי הכל החינוך שלנו קובע איזה אדם נהיה, כיצד נתייחס לעצמנו ואל המציאות וכיצד נגיב לכל מצב הנקרה בדרכנו.


ישנה טענה שהגנטיקה קובעת הכל באדם ואין תכונה או נטייה שאינה מולדת. טענה זו אינה עומדת בסתירה כלל אל מול חשיבותו של החינוך. הנטיות והתכונות המולדות שטמונות בנו באות לידי ביטוי או נדחקות בהתאם לחינוך שקיבלנו, כמו כן המידה והאופן בו יתבטאו כל תכונה ונטייה תלויות גם הן בחינוך של אותו פרט. לצורך ההמחשה, אדם שאוהב להשתמש בסכין יכול להיות מנתח או רוצח. תלוי בחינוך שלו. ההכוונה או הערכים המובילים שנטמעו באותו אדם יקבעו לאן ינתב את מה שהוכן בו על ידי הטבע מלידתו.
מטרת החינוך היא אחת ויחידה, להכין את האדם באופן המיטבי לחיות חיים מוצלחים בעולם. כלומר, לא ניתן בשום צורה לנתק את החינוך מהחיים בפועל כמו שהם בעת הרלוונטית. חינוך הוא למעשה סלילת הנתיב והקניית הכלים והערכים להם האדם זקוק כדי להצליח בחיים. תפקיד החינוך הוא לייצר התאמה בין האדם לעולם כך שיהיה סנכרון מושלם והתאמה מלאה בין השניים.
במבט מהיר על עולמנו כיום, אנו עדים לתופעה גלובלית שרק הולכת וגוברת והיא התלות המוחלטת של כל תחום ופלח בחיינו באיכות מערכות היחסים המרכיבות אותו. אם נבחן כל תחום לעומק נגלה כי בבסיסו ניצבים אנשים והיחסים ביניהם הם שקובעים את מה שיקרה באותו תחום , בין אם מדובר בהצלחה ובין אם בכישלון, הכל תלוי בטיב הקשרים בין הנפשות הפועלות.
למשל תחום הכלכלה, מדובר ביחסי ביקוש והיצע ובקשרים בין יצרנים, ספקים, יבואנים, וצרכנים. כולם אנשים וכולם צריכים להרגיש בטחון ואמון בצדדים האחרים שקשורים לעסקאות בהן הם שותפים. מחקרים מוכיחים כי כאשר האמון והקשר החיובי בין הגורמים המוזכרים מתעצמים, גדלם בהתאמה התפוקה והרווח לכולם.
כמו בתחום הכלכלה כך בכל תחום מחיינו, מה שקובע אם נצליח או לא זה האופן בו אנו קשורים בינינו. אם נצליח ליצור בינינו קשרי אכפתיות והתחשבות הדדית נצליח בכל תחום ואם לא, נכשל עד שנבין היכן טמון הפתרון ובכל זאת ניגש ליישמו.
מכאן נובע ללא כל ספק כי החינוך של ימינו מוכרח לעסוק בלימוד היחס הנכון של הפרט אל סביבתו המורכבת ובהקניית כלים להתנהלות בריאה בכל מערכות היחסים בהן האדם שותף.

יצור חברתי מאוד או שלא?

בני האדם ביסודם הם יצורים חברתיים אשר חיו לאורך ההיסטוריה בחמולות ובשבטים. הילדים גודלו והתחנכו על ידי הקהילה כולה, לכל אחד היה תפקיד והחיים התנהלו כמו במשפחה אחת גדולה. כל אחד תרם את התוספת שלו לצלחת המשותפת וקיבל לפי צרכו בלבד.
במאה האחרונה חלה תפנית חדה באורח חיינו ובשגרת היומיומית של כל אחד ואחת מאתנו. הכסף החליף את הקהילה ואת השירותים והפונקציות אותם היא מילאה עבורנו. לא צריך שמישהו יבשל כי אפשר לקנות אוכל מוכן או לבשל בעזרת מכשירי חשמל שמקצרים את התהליך. אם נתקלים בבעיות בחיים יש אנשי מקצוע רבים ומגוונים. רופאים, פסיכולוגים, אנשי חינוך ומומחים למיניהם אשר יעזרו לנו בכל תמורת תשלום. כך בכל התחומים, הכסף החליף את הקהילה.
דבר אחד לא ניתן להמיר בשום תחליף ואין לו מחיר. מדובר באותה תחושת הביחד, תחושת החום והאהבה שיכולה להיווצר רק בין בני אדם קרובים אשר ביניהם שוררת דאגה כנה ואכפתיות הדדית. הקהילה בה חיינו בעבר שירתה את הצורך החברתי הטבוע בנו משחר בריאתנו והבטיחה את יכולתנו לשרוד ולחיות חיים מלאים ומאושרים. אדם חי לא על הלחם לבדו וגם לא על תרבות הפנאי והצריכה העודפת והמרדף אחר הקריירה ושעות העבודה הרבות. על מנת להיות מאוזנים ומאושרים באמת אנחנו זקוקים ליחס חם ואוהב בינינו.


יתר על כן, עם השנים הפכו היחסים בינינו להיות יותר ויותר קודרים ומלאים בחששות וחוסר אמון. אנשים לא בוטחים זה בזה ובצדק. האגו ששולט ומפעיל את כולנו גורם לנו לשקר, לרמות, לבזות ולפגוע בזולת וכל זה על מנת להרוויח בעצמנו את התענוג הנחשב בעינינו. מושג האושר התעוות ובמקום לחיות יחד בהדדיות ובביטחון, שקענו עמוק לתוך הג'ונגל של הניצול ההדדי. החיים היום מתנהלים על פי החוק "אכול כפי יכולתך" ובעיקר על חשבון האחר.
גלוי לכל כי באופן הנוכחי אין לנו סיכוי להיות מאושרים, אלא ההיפך הוא הנכון. האגו מוביל אותנו במדרון תלול רצוף במשברי ענק עד לריסוק מוחלט ממנו נחויב בשינוי מהותי. חכמים הרואים את הנולד ומכירים את טבע האדם והעולם, מסבירים כי ישנה דרך אחרת לחיות ולא צריך לסבול עד שנחליט לבחור בה, אלא היא ניתנת ליישום ממש עכשיו. הדרך נקראת "אהבת הזולת" והיא המפתח לאושר אמתי ולתחושה של חיים מלאים בביטחון, שמחה ואהבה. רק כך, כאשר נסגל בחברה שלנו יחסים של התחשבות הדדית בין איש לרעהו ונעריך זאת מעל כל היתר, נזכה לגלות עולם אחר שכולו טוב ונטיב ליצור החברתי שאנחנו.