אוכל, קדימה אוכל

אוכל, קדימה אוכל, אבל איזה ומתי ובאיזו כמות?

להזנה היו תמיד אספקטים אחרים מעבר להזנת הגוף גרידא, אספקטים חברתיים, תרבותיים וכלכליים. בעשורים האחרונים נוספו סוגים רבים של מאכלים אותם אנו מייצרים וצורכים. תעשיית המזון, ככל תעשייה אחרת, מבוססת על הפקת רווחים. תעשיית זו מלעיטה אותנו בשפע עצום של מוצרים ואף דואגת לעיתים להכניס למוצרים אלו חומרי טעם וריח שיהפכו אותם אטרקטיביים יותר לחך, לעיתים אף תוך כדי יצירת תלות התמכרותית. אף שמונוסודיום גלוטמאט נבדק ואושר על ידי אירגוני הבריאות כתוסף מזון בטוח, ישנם מחקרים המראים השפעה מזיקה שיש לחומר כאשר הוא נצרך בכמות הגדולה מ- 3 גרמים על בטן ריקה. נוסף לכך משערים שהחומר המופק באופן מלאכותי ואינו מחובר למולקולות אחרות נע מהר במחזור הדם אל המוח וכך נוצרת התמכרות לחומר ולמוצרי המזון הרבים המכילים אותו. ולא חסרות דוגמאות נוספות. השימוש בהנדסה הגנטית בתעשיית המזון מאפשר השבחה מהירה של זני צומח וחי, הקניית עמידות נגד מזיקים והארכת חיי מדף אולם בצד אלו קימים חששות להשפעות מזיקות של המינים המהונדסים על האקולוגיה ועל בריאות האדם.

קיימות היום דיאטות מדיאטות שונות ואופנות בצריכת מזון המשתנות חדשות לבקרים. אין ספק שתחום התזונה הפך מורכב ומבלבל. מהזנה בסיסית ופשוטה פורסים לפנינו הסופרים שורות שורות של פיתויים בשינויי צורה צבע ושם, פיתויים שקשה לנו לעמוד בהם.
חכמים כמו הרמב”ם שעסק ברפואה ובקבלה מדריכים ואומרים שעקרון מרכזי וחשוב בהזנה הוא קודם כל עקרון ההכרחיות. עדיף לצרוך כמות קטנה אפילו ממזון שעלול להזיק מאשר כמות גדולה מידי של מזון משובח. כאשר אנו אוכלים חשוב להשאיר נפח מסויים של הקיבה ריק.
הכרחיות נמדדת לא רק בכמות כי אם גם באיכות. עדיף לאכול מוצרים בסיסיים, כמה שפחות מעובדים וכמה שיותר קרובים אל הטבע, כגון בשר, דגים פירות ירקות ומים. אך גם אם ננסה לשמור על הכרחיות עדיין קיימות ההתלבטויות הניצחיות, האם בשר או רק על הצומח לבדו, האם חלב ומוצריו או ללא חלב ומוצריו כלל…
ההתתלבטויות מביאות אותנו לאמת המידה השניה החשובה בעניין מזון והיא של רגישות. כל אחד מאתנו שונה ומגיב באופן שונה לתופעות שונות בין השאר לאוכל. כדי להבין מה נכון לי ומה נכון לספק ליילדי, בן או בת הזוג, לקרוביי ולידידיי עלי לפתח התבונוות ורגישות לתחושות ולתוצאות שמעורר כל סוג מזון בי ובסביבה האנושית שאני מזין או מזינה. בסופן של עניין התאמת המזון לניזון היא שאלה של ניסוי, חקירה והוצאת מסקנות תוך פיתוח רגישות.
ולבסוף חשוב לזכור שאוכל הוא חלק מהתרבות האנושית. סביב האוכל אנחנו יכולים למסור אחד לשני רגש מסויים, יחס כלשהו, להראות משהו, לרמוז על משהו. אוכל מקשר בין בני אדם. ההתקשרות האנושית מסביב לאוכל היא קדומה ובסיסית. כאשר אנחנו מזמינים מישהו לקפה או לתה אנחנו מזמינים אותו לשיחה, לדיבור, להתקשרות. טיב ההתקשרות משפיע גם הוא על טיב האוכל וטעמו ובמידה מסויימת אף על בריאותו. אוכל שהוכן מכל הלב והתקבל בלב פתוח ונפש חפצה טעים לנו הרבה יותר מכל אוכל אחר. יש הטוענים כי הויבראציות של מי שהכין את האוכל מוטמעות באוכל ומשנות את טעמו כך שאישיותו של הטבח ומצב רוחו יוצרים הבדל בטיב האוכל וכך גם אצל המקבל. כמו כל דבר אחר בחיינו אוכל ניתן ונצרך כחלק מהאינטראקציה האנושית ועל כן שמירת קשרים חמים, אוהדים ותומכים ביננו משמשת ערובה להזנה נכונה ולבריאות תקינה.
אז בתאבון, מכל הלב…