שיחה שנקלטה באוטובוס בניו יורק

“קשישה רואה את אחד הנוסעים הלבוש במעיל שחור ארוך, על פניו זקן ארוך ועל ראשו כובע שחור והיא פונה אליו ואומרת לו: “מה, החסידים לא יכולים להתלבש קצת יותר נורמלי? איזו חליפה, להוריד את הזקנים האלה שתיראו יותר מכובדים? אנחנו במאה ה-21 בעיר ניו יורק ואתם בושה לכולנו”.

האיש הקשיב וענה לה: “קודם כל, אני לא יהודי אלא איימיש ואני מתלבש בהתאם למסורת של בני עמי”.

האישה מתנצלת: “סלח לי בבקשה. לא שמתי לב. האמת היא שאני מעריכה איך העם שלך שמר על המסורת שלו”.

בין אם השיחה הזאת התקיימה בפועל ובין אם מדובר רק באגדה אורבנית, הסיפור הזה טומן בחובו את הבעיה של כל הזמנים מולה ניצב העם היהודי, בעיה המוכרת בשם “אנטישמיות”. המושג הזה הוא מתעתע שכן פירושו “נגד השמים”, ולמען האמת גם העמים הערבים הם במקור שמים, כמו היהודים והרי המושג הזה לא מכליל בתוכם את הערבים ויותר מכך, יש ערבים שנחשבים אנטישמיים, שזה די פרדוקסלי. על כן נעשה ניסיון לשדרג את המושג כך שיתאים לעובדה זו ולאור הרגישות שמעורר המצב הפוליטי של מדינת ישראל בעולם, המהווה בסיס חזק לרבים מהאנטישמים בעולם לעגן את שנאתם, הוצע שבעצם מדובר ב”אנטי ציונות”, אלא שגם זה לא ממש הסתדר מול גילויי האלימות כנגד יהודים בעולם שאין להם קשר אל מדינת ישראל חוץ מהיותה מדינת היהודים, אך הם אינם אזרחים בה. כך שכל הדבר מסתכם במושג שרק בעברית הפך למונח של ממש – שנאת יהודים.

אכן ניתן למלא טבלה שלמה עם הטענות העולות מכל אותם אנשים שהם שונאים יהודים, אך לא תמיד מוכנים להודות בכך בפה מלא, לפעמים אפילו לעצמם. וכנגדן, על כל טענה יש מענה שמפיל את הטענות האלה אחת אחת, וכל מענה מבוסס ומעוגן בעובדות ומדעים אנושיים כאלה ואחרים. עובדה- יהודים אינם באמת נחותים פיזיולוגית או נושאי זנב, יהודים אינם הורגים ילדים נוצרים כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות בפסח, ישו היה יהודי והוא נשלח למותו על ידי קבוצת מנהיגים יהודים בביצוע הרומאים, לא כל היהודים עשירים ועושקים, העם היהודי קיבל זכות ומנדט להקמת מדינה בגלל שורשיו ההסטורים והגיאוגרפיים וכיוצ”ב.

אם כך, השאלה עדיין לא מקבלת תשובה בעלת משמעות של ממש. אפשר אולי לסיים את הדיון בסברה שיש כאן מקבץ נסיבות מצער שגרם לכך שעם שאינו מהווה יותר מ-0.01% מאוכלוסיית העולם כולו יהיה רדוף כל כך במשך כל זמן קיומו. עמים קמו ונפלו, אימפריות שלמות התחלפו באחרות, היהודים נרדפו, נרצחו, נטבחו, סולקו וגורשו, נדחו מכל, וכמו אותו עוף החול הצליח כל פעם מחדש לנער את העפר מעל כנפיו ולהתאושש מכל הגזירות שהוטלו עליו. ובמקום שהדבר יעורר תמיהה, פליאה ואף הערכה, על כך שלמרות כל הנתונים הללו העם הקטן והנרדף מצליח לקום על רגליו ולהחזיק עצמו חי וקיים אלפי שנים כנגד כל הסיכויים, והתוצאה היא עוד רדיפה ושאיפה גדולה עוד יותר למחוק אותו מעל פני העולם.

בקרב יהודים עצמם שמנסים למצוא הסבר מתקבל על הדעת לכל חוסר ההגיון הזה עולה הטענה  שהעולם פשוט מקנא בנו!! כאן נשלפים ההישגים האקדמיים, המדעיים, התרבותיים והאומנותיים הרבים שיהודים כישרוניים הביאו לעולם. הנה, עובדה! אנחנו בסך הכל עם קטן כל כך, מדינה קטנה כל כך שראשה של הסיכה על המפה מכסה את שטחה, וכמה הישגים יש לנו! הפרחנו את השממה, יצרנו טכנולוגיות עתירות מצילות חיים ועולם, ניצחנו במלחמות, ועל כל אלה ועוד העולם פשוט מקנא בנו כשלמעשה הם אמורים לנשק את רגלינו על שהבאנו להם את כל השפע הזה. אך לא רק שהעולם לא ממש מעריך אותנו על כל אלה, אלא אף יש מי שקורא להחרים את כל מה שיש לעם שלנו להציע.

נשארנו עם כמה נקודות שלא ניתן להתווכח עליהן: קיימת שנאת יהודים שאין לה סיבה חד משמעית, העולם לא ממש מתרשם או מצפה מאיתנו להמצאות וחידושים, והיו תקופות בהסטוריה האנושית בהן לא רק שלא שנאו את היהודים אלא העלו את קרנם והעריצו אותם. אם נסתכל על כל הנתונים הבלתי מעורערים האלה, אולי מכאן נוכל להתחיל לבחון באמת את המצב ולקבוע סוף סוף שיש כאן פלונטר חסר תקדים שכל המדעים והפילוסופיות של העולם לא יכולים לפתור. ואז כשנבין סופית שהתשובה לא נמצאת בתוך הקופסה, נתחיל לחשוב מחוץ לקופסה ונתחיל לפחות להבין שהתשובה היא במקום שבו טרם חיפשנו אותה.