ניתוחים פלסטיים באסיה על סף ההתמכרות?

מדינות באסיה הן בעלות אחוז ניתוחי היופי הגדול בעולם. האובססיה לעיסוק ביופי עלול להתפתח להתמכרות אם לא יטופל לטענת חלק מהמומחים. לעומתם אחרים טוענים כי האסייאתים פשוט רואים בשינוי המראה החיצוני סוג של תיקון או שיפוץ שיש לבצע כמו שמבצעים תיקון או שיפוץ בבית או ברכב והדבר לא נובע בהכרח מהתעסקות אובססיבית ובעיה פסיכולוגית קיצונית עם המראה החיצוני.

עם זאת סיפורים כמו של אישה סינית בת 29 שאמא כבר לא זיהתה אותה לאחר עשרים ניתוחים קוסמטיים בשנתיים כמו מתיחת בטן, החלפת שתלים ועוד ואיימה עליה כי תנשל אותה מהירושה גורמים לחשוב כי בכל זאת ייתכן וקיימת בעיה. דרום קוריאה היא הבירה הבלתי מעורערת של ניתוחים פלסטיים ביחס להכנסה הממוצעת (כמותית ארצות הברית עדיין מובילה את הטבלאות) ורחובות סיאול כמו גם המטרו שלה מפוצצים בפרסומות של ניתוחים פלסטיים מניתוח עפעפיים, דרך ניתוח לסת, הרחבת אישונים, ניתוח אף או הגדלת חזה ובכל הפרסומות הללו מככבים ומככבות מיטב הסלבריטאים המקומיים. בשנים האחרונות נראה שהתופעה מזדחלת גם להונג קונג השכנה.

התמכרות לניתוחים פלסטיים כמו כל התמכרות היא בעיה פסיכולוגית הגורמת להתנהגות בלתי נשלטת אך בשונה מהתמכרויות לחומרים כגון אלכוהל או סמים, ההתמכרות לניתוחים קוסמטיים נובעת מהתמכרות להרגשה שנוצרת כתוצאה מהשינוי הגופני או לחלופין מקשר רגשי לתהליך עצמו. ייתכן ומדובר בהרגשת שחרור והקלה לאחר טיפול בפגם שאותו הם תפסו (לרוב בצורה לא פופורציונלית לחלוטין) כבולט מאוד וחריג או לחלופין הרגשה כי הניתוח או השינוי הקוסמטי יצר ביעות ופגמים חדשים שאותם יש לתקן בהליך הבא. במקרים מסויימים זה נובע מהרגשת ההצלחה מהניתוח הראשון וההזדמנויות/הבטחות שהם מרגישים שהניתוחים הבאים יביאו. בכל מקרה ברור לחלוטין כי מדובר בבעיה פסיכולוגית וכי לא ניתן לטפל בה באמצעות ניתוחים קוסמטיים חוזרים ונשנים. במדינות רבות בעולם וגם באסיה אין חקיקיה שמסדירה את הנושא או לפחות מחייבת אזרחים המעוניינים לבצע עשרות ניתוחים פלסטיים לעבור הערכה פסיכולוגית או בדיקה שתבדוק שהם כשירים רגשית ולא סובלים מבעיה עמוקה. ימים יגידו האם אכן מתפתחת תופעת התמכרות עמוקה או שבסך הכל מדובר בסוג של אופנה ושיפור המראה החיצוני וקצת התעסקו אינטנסיבית מדי בחיצוניות על פני הפנימיות.