מגזין נשים – למה הוא טוב?

באחת מישיבותי במספרה תוך כדי המתנה ותחושה שהזמן לא עובר, עלעלתי מרוב שיעמום בערימת המגזינים שנערמו שם. למרות שגם גברים פקדו את הספר הוותיק, רוב המגזינים הופנו משום מה לקהל הנשי. שמחתי על ההזדמנות, להתעדכנות; לא זוכרת מתי בפעם האחרונה התפניתי לקרוא משהו בענייני נשים.

עיני נפלו על כתבה עם תמונה גדולה, בה הופיעה במלוא הדרה אישה בשנות ה-30 לחייה, לבושה על פי צו האופנה, מאופרת למשעי, ובעלת גוף כשל דוגמנית. "שרית – אם לחמישה, עורכת דין מצליחה, הפותחת את הבקרים במכון הכושר", היה כתוב לצד התמונה. אהה, וגם " בשלנית מדהימה", הוסיפה הכתבת.

מתי יש לה זמן? עלתה השאלה במוחי, תוך קינאה מהולה בכעס. ומי מטפל לה בילדים ? המשכתי לתהות. הראיתי את התמונה לממתינה להסתפר שלידי, אולי כדי לקבל תמיכה למצוקה שחשתי. זו לא היססה, והגיבה במילים נוקבות לנוכח סימני המצוקה שגיליתי. "אין כזה דבר", פסקה בהחלטתיות. "אי אפשר להצטיין בעבודה, בשמירת הגיזרה, בלבוש ואיפור מעודכנים, ובהורות מעניקה לחמישה ילדים". וכדי להמחיש, הוסיפה "מעניין כמה דקות ביום יוצא לה לדבר עם כל אחד מהילדים, אם בכלל…" . 

אופס, נדלקה לי נורה אדומה. אולי באמת הדשא של השכן לא כל כך ירוק, אולי מאחורי ה"ההצטינות" החיצונית אין כלום? האם היא מאושרת בחייה? האם ילדיה מאושרים? מעבר לסממנים החיצוניים, האם מועברת אהבה בין בני המשפחה, ובינה לילדיה, ולבעלה? על זה משום מה לא נכתב דבר, אפילו לא ברמז.

תהיתי מה הניע את כתבת המגזין כשבאה לכתוב את הכתבה. האם כוונתה היתה להראות כיצד אישה יכולה להגיע להשגים בחיים, בחברה, מהסוג שהיה בדרך כלל נחלתם של הגברים? האם בכך היא מדגישה את האפשרות לשיוויון בין גברים לנשים? האם זה המצב אליו כדאי לדעתה לאישה לשאוף הגיע, כדי שתרגיש טוב עם עצמה?

באותו רגע נפל לי האסימון; הבנתי, שככל שאקבל את עצמי כמו שאני, על גופי הלא מחוטב ופני הלא מאופרות, עם הוויכוחים התמידיים עם ילדי ה"לא ממושמעים"- ארגיש טוב בעולמי העמוס. וככל שאחיה עם כל אלה בשלום ואהיה מאירת פנים לילדי ולבן זוגי, אלה יאירו וישמחו את ליבי השקם והערב. באותו רגע מכונן הבנתי שהאושר בחיי מקורו במשפחה החמה שבניתי במו ידיי.