אירמה והארווי עושים סדר

בעשורים האחרונים אנו עדים לעלייה של לפחות פי 4 בכמות אסונות הטבע הפוקדים את עולמנו הקטן. לארק שיש יותר אסונות טבע כמו הוריקנים, התפרצויות הרי געש ושטפונות אלא שגם רמת ההרס והחוזק שלזרועו האיתנה של הטבע, התעצמו פי כמה וכמה.

מדוע זה קורה ולמה דווקא עכשיו והאם יש לנו קשר למתרחש?

הטבע נשלט על ידי חוק אחד מוחלט שבמילה אחת ניתן להגדיר אותו. איזון. זהו המפתח לקיום בכל דרגה בטבע ולהתפתחות של כל דבר במציאות. מרמת הדומם ועד לרמה האנושית הכל תלוי באיזון דק ועדין שלמרכיבים רבים מספור. האקלים משפיע על האדמה, הדומם על הצומח ואלו על החי. כתוצאה משינוי בכל רמה נוצרות השפעות נוספות על יתר הרמות בטבע כך שהכל קשור להכל והכל ״נשאר במשפחה״.

כלומר, אם חל שינוי ברובד מסוים בטבע אין ספק שנצפה בתגובות בכל יתר הרבדים בעקבותיו.

לאחרונה, בני האדם העשויים מחומר הנקרא ״רצון להינות״ מתנהגים בצורה מופרזת וקיצונית על מנת לספק כל רצון ותאווה רגעיים ומכאן מתחילה שרשרת של השפעות שמגיעה עד דרגת הדומם והתוצאות ניכרות בשטח והרות אסון.

איך קשורה התנהגות אנושית להוריקן ודאי שואלים. אמנם הקשר בלתי נראה לעין לא מזויינת אך הוא קיים משום שבני האדם הם חלק ממערכת הטבע האינטגרלית שבה כל פרט קשור בהכרח ליתר הפרטים וכולם חלק ממערכת אחת כללית.

אם היחסים בין בני האדם הופכים עכורים, מנוכרים וליחסי ניצול הדדי כפי שניתן לראות בימינו, הטבע ברמת הדומם מגיב בחוזקה אל חוסר ההרמוניה שנוצרה עקב אותה התנהגות והתוצאה היא אסונות טבע איומים.

אין הכוונה חלילה שהטבע מעניש אותנו אלא סך הכל שואף לחזור לאיזון המקווה ולחפות על חוסר האיזון שנוצר בדרגת האנוש ומתבטא בבירור בדומם, בצומח ובחי.

ברמה האנושית איזון פירושו יחסים של ערבות הדדית ונתינה בין איש לרעהו. דאגה לאחר וראיית טובת הזולת כמו במשפחה מתוקנת. ככל שאנו מתרחקים מאידיאל זה אנו חורגים מהאיזון ומביאים על עצמנו אסונות בכל רמות הקיום. ברמת הדומם הביטוי להפרת האיזון הוא אסונות טבע כבירים כמו ההוריקנים״אירמה״ ו״הארווי״.

על מנת לחזור לאיזון ולזכות בקיום מושלם בכל רמות הטבע עלינו לשאוף ליחסים מתוקנים בינינו ולקיים את הכלל ״ואהבת לרעך כמוך״ ככל שניתן.

הצעד הראשון הוא להיות מודעים לחוקים המנהלים את מערכת הטבע בכל הרמות ולהתאים אליהם לבל ניאלץ לחוות משברים ואי נעימויות בכדי להגיע לאיזון המחוייב.

בית ספר לאהבה

מה כולם רוצים? בסך הכול להיות מאושרים. ומתי אנחנו מאושרים? כאשר יש אהבה בחיינו. האהבה ממלאה אותנו בקסם מופלא ומרגש, טעם של גן עדן, והעולם כולו פתאום נראה יפה להפליא. כולם משתוקקים לאהבה. אפשר לומר שאנחנו נמצאים במין מרדף בלתי פוסק אחריה. היא מככבת כנושא המרכזי באין ספור ספרים, אופרות, סרטים ושירים.
אך למרות שכולם חולמים על אהבה, מעטים הם ברי המזל הזוכים להשיג אהבת אמת. ונשאלת השאלה – מדוע? מדוע האהבה הקסומה הזאת, שמילאה אותנו באושר בשלב זה או אחר בחיינו, לא נמשכה לאורך זמן? רובנו חווינו אכזבות, לב שבור, מפח נפש. היא נעלמה לה כשם שהופיעה, והשאירה אותנו פגועים ומאוכזבים. מסדרוני הרבנות גדושים בזוגות ממורמרים שאהבתם התקררה, או אפילו הפכה לשנאה.

האהבה שאנו מכירים, ניתן לכנותה "אהבת דגים". אני אוהב דגים – אני אוהב לאכול אותם. אנשים אומרים שהם אוהבים פלאפל, שוקולד, סרט טוב וכולי. כלומר האהבה שאנו מכירים היא בעצם רצון למלא את עצמי בתענוג זה או אחר. ברגע שאיני ניהנה, כבר איני אוהב. "אהבה שתלויה בדבר – בטל דבר, בטלה אהבה". כולנו מכירים את הביטוי "אהבה נכזבת", ורובנו אף חווינו זאת על בשרנו. אהבה סופה להיות נכזבת כאשר היא מבוססת על כזב, על שקר. זו איננה אהבה אמיתית, אלא אהבה עצמית.
באהבה עצמית אנחנו רוצים למלא את עצמנו בתענוג, ודומה הדבר לכלב הרץ אחר זנבו. לעולם איננו יכולים למלא את עצמנו ולהגיע כך לסיפוק ולאושר. אנו רודפים אחר התענוג, אך מיד כשהוא מתמלא, אנו שוב חשים ריקנות ומחפשים אחר העונג הבא. וכך אנחנו נמצאים במרוץ בלתי פוסק אחר ההנאה. מרוץ מתסכל ומתיש שבסופו, בטרם נרד אל הקבר, אנו מגיעים לקצה המסלול המומים – לאן נעלמו חיינו?

מהו, אם כך, אותו כוח מסתורי שיש באהבה? לא סתם אנו מכנים "נשמה שלי" את מי שאנחנו אוהבים, כי האהבה היא בשורש נשמתנו. עמוק בפנים כולם משתוקקים אליה. השפה העברית מאד חכמה. האות ה' מייצגת את אלוהים, ובמילה אהבה היא ממוקמת בין א' לב'. אהבה אמיתית היא הכוח החזק ביותר בעולם, "עזה כמוות אהבה", כי היא נובעת מהמקור שלנו, הבורא, שהוא אהבה טהורה. הבורא ברא אותנו כדי שנדבק בו ונהיה באהבה. "ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך".
הדבר הכי קרוב בטבע שיכול להמחיש לנו את מהותה של אהבה אמיתית היא אהבת אם כלפי התינוק שלה. היא תעשה הכול עבורו, וההנאה הגדולה ביותר שלה זה כאשר הוא ניהנה. כל הזמן היא מכוונת רק למלא את מחסורו. לאחר לילות ללא שינה, כשהיא מאד עייפה, או אפילו חולה, היא בכל זאת תקום באמצע הלילה כדי לטפל בו. כי הרצון של התינוק חשוב לה יותר מהרצון שלה. היא רוצה לישון, או לבלות עם חברים, אבל היא מוותרת על הרצון שלה כדי למלא את הרצון שלו. זה לא אומר שלא מתעוררים בה כל מיני תסכולים וכעסים, אך היא מתעלה מעל כל אלה, מוותרת על הרצון שלה ועושה מה שעליה לעשות. כלומר אהבת אמת בנוייה מוויתורים.

אצל אמהות זו אהבה טבעית, אך עלינו, בני האדם, ללמוד אותה. אין היא בטבענו. ההיפך, "יצר לב האדם רע מנעוריו". מטבענו אנו בנויים לדאוג לעצמנו. אפשר לראות זאת כבר אצל תינוקות. שימו שני תינוקות ביחד וצעצוע אחד ביניהם – כל אחד ימשוך לעצמו.
כפי שאמרנו, אהבת אמת בנוייה מוויתורים. אולם כשאנו נתקלים במשוכה זו – אנו נרתעים ממנה כמפני אש. "מה, שאני אצא פראייר? אבל אני צודק", וכולי. וכך האהבה נעלמת לה כלא הייתה, או אפילו הופכת לשנאה. כלומר, קשה להתעלות מעל האגו, לוותר על הרצון שלי ולחשוב על הרצון של הזולת. זה מנוגד לטבענו. זה מעורר בנו התנגדות עצומה, ולכן רבים מאיתנו פשוט "נוטשים את הספינה" בשלב זה או אחר, ולא מגיעים למטרה הנכספת.

לכן, כדי שנזכה להשיג את אותה אהבה מופלאה שהופכת את חיינו לקסם אחד גדול, עלינו ללמוד כיצד להפוך את טבענו מהמושך לעצמו למעניק לשני. "מיהו גיבור – הכובש את יצרו". ואין הכוונה ליצר המיני דווקא, אלא היצר האגואיסטי שלנו שרוצה לבלוע הכול לעצמו, ושבעצם רק מביא לנו צרות וייסורים, (ומצב העולם כיום משקף הייטב עובדה זו), ובמקום זה נעשה מהפכה אמיתית ונכוון את עצמנו להשפיע טוב לשני – אז נהיה ראויים לזכות באהבת אמת. כלומר גיבורים הם אלו שזוכים להגיע לאהבה אמיתית – לגן עדן. כאשר יקויים בנו הפסוק "ואהבת לרעך כמוך" נהיה מאושרים. וזה מה שכולם רוצים, לא כן?