שיחה שנקלטה באוטובוס בניו יורק

"קשישה רואה את אחד הנוסעים הלבוש במעיל שחור ארוך, על פניו זקן ארוך ועל ראשו כובע שחור והיא פונה אליו ואומרת לו: "מה, החסידים לא יכולים להתלבש קצת יותר נורמלי? איזו חליפה, להוריד את הזקנים האלה שתיראו יותר מכובדים? אנחנו במאה ה-21 בעיר ניו יורק ואתם בושה לכולנו".

האיש הקשיב וענה לה: "קודם כל, אני לא יהודי אלא איימיש ואני מתלבש בהתאם למסורת של בני עמי".

האישה מתנצלת: "סלח לי בבקשה. לא שמתי לב. האמת היא שאני מעריכה איך העם שלך שמר על המסורת שלו".

בין אם השיחה הזאת התקיימה בפועל ובין אם מדובר רק באגדה אורבנית, הסיפור הזה טומן בחובו את הבעיה של כל הזמנים מולה ניצב העם היהודי, בעיה המוכרת בשם "אנטישמיות". המושג הזה הוא מתעתע שכן פירושו "נגד השמים", ולמען האמת גם העמים הערבים הם במקור שמים, כמו היהודים והרי המושג הזה לא מכליל בתוכם את הערבים ויותר מכך, יש ערבים שנחשבים אנטישמיים, שזה די פרדוקסלי. על כן נעשה ניסיון לשדרג את המושג כך שיתאים לעובדה זו ולאור הרגישות שמעורר המצב הפוליטי של מדינת ישראל בעולם, המהווה בסיס חזק לרבים מהאנטישמים בעולם לעגן את שנאתם, הוצע שבעצם מדובר ב"אנטי ציונות", אלא שגם זה לא ממש הסתדר מול גילויי האלימות כנגד יהודים בעולם שאין להם קשר אל מדינת ישראל חוץ מהיותה מדינת היהודים, אך הם אינם אזרחים בה. כך שכל הדבר מסתכם במושג שרק בעברית הפך למונח של ממש – שנאת יהודים.

אכן ניתן למלא טבלה שלמה עם הטענות העולות מכל אותם אנשים שהם שונאים יהודים, אך לא תמיד מוכנים להודות בכך בפה מלא, לפעמים אפילו לעצמם. וכנגדן, על כל טענה יש מענה שמפיל את הטענות האלה אחת אחת, וכל מענה מבוסס ומעוגן בעובדות ומדעים אנושיים כאלה ואחרים. עובדה- יהודים אינם באמת נחותים פיזיולוגית או נושאי זנב, יהודים אינם הורגים ילדים נוצרים כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות בפסח, ישו היה יהודי והוא נשלח למותו על ידי קבוצת מנהיגים יהודים בביצוע הרומאים, לא כל היהודים עשירים ועושקים, העם היהודי קיבל זכות ומנדט להקמת מדינה בגלל שורשיו ההסטורים והגיאוגרפיים וכיוצ"ב.

אם כך, השאלה עדיין לא מקבלת תשובה בעלת משמעות של ממש. אפשר אולי לסיים את הדיון בסברה שיש כאן מקבץ נסיבות מצער שגרם לכך שעם שאינו מהווה יותר מ-0.01% מאוכלוסיית העולם כולו יהיה רדוף כל כך במשך כל זמן קיומו. עמים קמו ונפלו, אימפריות שלמות התחלפו באחרות, היהודים נרדפו, נרצחו, נטבחו, סולקו וגורשו, נדחו מכל, וכמו אותו עוף החול הצליח כל פעם מחדש לנער את העפר מעל כנפיו ולהתאושש מכל הגזירות שהוטלו עליו. ובמקום שהדבר יעורר תמיהה, פליאה ואף הערכה, על כך שלמרות כל הנתונים הללו העם הקטן והנרדף מצליח לקום על רגליו ולהחזיק עצמו חי וקיים אלפי שנים כנגד כל הסיכויים, והתוצאה היא עוד רדיפה ושאיפה גדולה עוד יותר למחוק אותו מעל פני העולם.

בקרב יהודים עצמם שמנסים למצוא הסבר מתקבל על הדעת לכל חוסר ההגיון הזה עולה הטענה  שהעולם פשוט מקנא בנו!! כאן נשלפים ההישגים האקדמיים, המדעיים, התרבותיים והאומנותיים הרבים שיהודים כישרוניים הביאו לעולם. הנה, עובדה! אנחנו בסך הכל עם קטן כל כך, מדינה קטנה כל כך שראשה של הסיכה על המפה מכסה את שטחה, וכמה הישגים יש לנו! הפרחנו את השממה, יצרנו טכנולוגיות עתירות מצילות חיים ועולם, ניצחנו במלחמות, ועל כל אלה ועוד העולם פשוט מקנא בנו כשלמעשה הם אמורים לנשק את רגלינו על שהבאנו להם את כל השפע הזה. אך לא רק שהעולם לא ממש מעריך אותנו על כל אלה, אלא אף יש מי שקורא להחרים את כל מה שיש לעם שלנו להציע.

נשארנו עם כמה נקודות שלא ניתן להתווכח עליהן: קיימת שנאת יהודים שאין לה סיבה חד משמעית, העולם לא ממש מתרשם או מצפה מאיתנו להמצאות וחידושים, והיו תקופות בהסטוריה האנושית בהן לא רק שלא שנאו את היהודים אלא העלו את קרנם והעריצו אותם. אם נסתכל על כל הנתונים הבלתי מעורערים האלה, אולי מכאן נוכל להתחיל לבחון באמת את המצב ולקבוע סוף סוף שיש כאן פלונטר חסר תקדים שכל המדעים והפילוסופיות של העולם לא יכולים לפתור. ואז כשנבין סופית שהתשובה לא נמצאת בתוך הקופסה, נתחיל לחשוב מחוץ לקופסה ונתחיל לפחות להבין שהתשובה היא במקום שבו טרם חיפשנו אותה.

לא על נפח השריר לבדו, מה הופך אותנו למושכים?

משיכה, כמו יופי, הם עניינים תלויי תרבות ומוסכמות. כך, בתרבות המערבית העכשווית, הנטיה הכללית היא לראות בנשים גבוהות וחטובות ובגברים חסונים ושריריים סמלים של יופי, עוצמה ומשיכה. אולם, האם המקובלות החברתית שלנו תלויה רק בנפח השריר? האם הדרך לעורר משיכה עוברת רק דרך חדרי כושר?

המדיה וכבלי החברה אילפו אותנו לראות דרך הפילטרים של המוסכמות והאופנות המשתנות. אנחנו מאולפים עד כדי כך שאיננו פנויים יותר לראות יופי חיצוני ואיננו מחפשים פנימיותו של אדם או יופיו הפנימי. ההנחה שכל אדם יפה או שקיים יופי בכל אדם זרה לנו.

הניסיון מלמד, אולם, שאיזון פנימי ושלווה מושכים אנשים. אדם המקושר לכולם בקשר נכון הוא מטבעו יציב, נוח, חופשי, ידידותי. לאדם כזה אין כל הזמן כל מיני בעיות והוא לא צריך כל הזמן להגן על עצמו, להתגונן, או להבדיל את עצמו מכולם. הנקודה היציבה ביותר בחיים יכולה להיווצר רק לאדם שנמצא במרכזן של כל האינטראקציות והפעולות ההדדיות, מקושר עם כולם בקשר אינטגראלי נכון: עם המשפחה, עם החברה, עם הסביבה, עם העסק, עם העבודה, עם הטבע.

מעבר למשקפיים שמכריחים אותנו להרכיב אנחנו נמשכים למי שאנחנו מרגישים שיש לנו כלפיו קשר פנימי. כאשר אדם מעניין אותך, אתה נהנה לראות לא רק את צורתו החיצונית, אלא אפילו את התנועות שלו, צורות ההבעה, הביטוי, יש בזה גם משחק, גם עולם ומלואו…

האם ניתן ללמד משיכה? אדם מושך הוא אדם שמתחבר נכון לכל סביבה וסביבה. לשם כך צריך האדם לצאת מעצמו ולהתכלל במי שנמצא לפניו, להרגיש את זולתו. אדם מושך יודע להרגיש את הזולת ולתת לזולת להרגיש בנוח, בטוב, בנעימות. להשרות על הזולת תחושה של ביטחון, לתת לזולת מקום. אדם שעבר הכשרה אנושית – אינטגרלית יוכל להתקשר לכולם בצורה הדדית ויפה. הוא ידע מה טוב לכולם ויהיה מכוון תדיר לפעול לטובת הסביבה האנושית בה הוא מצוי כמו אמא לתינוק. בכולנו נמצאות איכויות פנימיות של אמא ושל תינוק. אם נלמד להשתמש בהן לחילופין נכון נוכל ליצור מארג אנושי מאוזן בו כל פרט ימצא את מקומו, מקום של רווחה, נוחות, שלווה, במרחב אנושי מאוזן ויציב לחלוטין. במרחב כזה תתגלנה גם איכויותיו היחודיות של כל פרט ותוכלנה להגיע לביטוי והגשמה. דווקא מתוך האחידות והשוויוניות בקשרים תתבלט יחודיותו של אדם וכוח משיכתו היחודי ילבלב ויפרח מאליו.

אוכל, קדימה אוכל

אוכל, קדימה אוכל, אבל איזה ומתי ובאיזו כמות?

להזנה היו תמיד אספקטים אחרים מעבר להזנת הגוף גרידא, אספקטים חברתיים, תרבותיים וכלכליים. בעשורים האחרונים נוספו סוגים רבים של מאכלים אותם אנו מייצרים וצורכים. תעשיית המזון, ככל תעשייה אחרת, מבוססת על הפקת רווחים. תעשיית זו מלעיטה אותנו בשפע עצום של מוצרים ואף דואגת לעיתים להכניס למוצרים אלו חומרי טעם וריח שיהפכו אותם אטרקטיביים יותר לחך, לעיתים אף תוך כדי יצירת תלות התמכרותית. אף שמונוסודיום גלוטמאט נבדק ואושר על ידי אירגוני הבריאות כתוסף מזון בטוח, ישנם מחקרים המראים השפעה מזיקה שיש לחומר כאשר הוא נצרך בכמות הגדולה מ- 3 גרמים על בטן ריקה. נוסף לכך משערים שהחומר המופק באופן מלאכותי ואינו מחובר למולקולות אחרות נע מהר במחזור הדם אל המוח וכך נוצרת התמכרות לחומר ולמוצרי המזון הרבים המכילים אותו. ולא חסרות דוגמאות נוספות. השימוש בהנדסה הגנטית בתעשיית המזון מאפשר השבחה מהירה של זני צומח וחי, הקניית עמידות נגד מזיקים והארכת חיי מדף אולם בצד אלו קימים חששות להשפעות מזיקות של המינים המהונדסים על האקולוגיה ועל בריאות האדם.

קיימות היום דיאטות מדיאטות שונות ואופנות בצריכת מזון המשתנות חדשות לבקרים. אין ספק שתחום התזונה הפך מורכב ומבלבל. מהזנה בסיסית ופשוטה פורסים לפנינו הסופרים שורות שורות של פיתויים בשינויי צורה צבע ושם, פיתויים שקשה לנו לעמוד בהם.
חכמים כמו הרמב"ם שעסק ברפואה ובקבלה מדריכים ואומרים שעקרון מרכזי וחשוב בהזנה הוא קודם כל עקרון ההכרחיות. עדיף לצרוך כמות קטנה אפילו ממזון שעלול להזיק מאשר כמות גדולה מידי של מזון משובח. כאשר אנו אוכלים חשוב להשאיר נפח מסויים של הקיבה ריק.
הכרחיות נמדדת לא רק בכמות כי אם גם באיכות. עדיף לאכול מוצרים בסיסיים, כמה שפחות מעובדים וכמה שיותר קרובים אל הטבע, כגון בשר, דגים פירות ירקות ומים. אך גם אם ננסה לשמור על הכרחיות עדיין קיימות ההתלבטויות הניצחיות, האם בשר או רק על הצומח לבדו, האם חלב ומוצריו או ללא חלב ומוצריו כלל…
ההתתלבטויות מביאות אותנו לאמת המידה השניה החשובה בעניין מזון והיא של רגישות. כל אחד מאתנו שונה ומגיב באופן שונה לתופעות שונות בין השאר לאוכל. כדי להבין מה נכון לי ומה נכון לספק ליילדי, בן או בת הזוג, לקרוביי ולידידיי עלי לפתח התבונוות ורגישות לתחושות ולתוצאות שמעורר כל סוג מזון בי ובסביבה האנושית שאני מזין או מזינה. בסופן של עניין התאמת המזון לניזון היא שאלה של ניסוי, חקירה והוצאת מסקנות תוך פיתוח רגישות.
ולבסוף חשוב לזכור שאוכל הוא חלק מהתרבות האנושית. סביב האוכל אנחנו יכולים למסור אחד לשני רגש מסויים, יחס כלשהו, להראות משהו, לרמוז על משהו. אוכל מקשר בין בני אדם. ההתקשרות האנושית מסביב לאוכל היא קדומה ובסיסית. כאשר אנחנו מזמינים מישהו לקפה או לתה אנחנו מזמינים אותו לשיחה, לדיבור, להתקשרות. טיב ההתקשרות משפיע גם הוא על טיב האוכל וטעמו ובמידה מסויימת אף על בריאותו. אוכל שהוכן מכל הלב והתקבל בלב פתוח ונפש חפצה טעים לנו הרבה יותר מכל אוכל אחר. יש הטוענים כי הויבראציות של מי שהכין את האוכל מוטמעות באוכל ומשנות את טעמו כך שאישיותו של הטבח ומצב רוחו יוצרים הבדל בטיב האוכל וכך גם אצל המקבל. כמו כל דבר אחר בחיינו אוכל ניתן ונצרך כחלק מהאינטראקציה האנושית ועל כן שמירת קשרים חמים, אוהדים ותומכים ביננו משמשת ערובה להזנה נכונה ולבריאות תקינה.
אז בתאבון, מכל הלב…